התיאטרון בלובלין / צשה פישר טרכטנברג

צשה, חברת הוועד הקודם של ארגון יוצאי לובלין וחברת מערכת 'קול לובלין', מספרת על התיאטרון בלובלין

בעבר הייתה לובלין מרכז רוחני חשוב. העיר נקראה "אוקספורד השנייה".
הגרמנים הפכו את הישיבה הגדולה לאורוות סוסים.
אני באה ממשפחה של אנשי תיאטרון, ולכן אספר בקיצור על התיאטרון בלובלין.

לא היה תיאטרון יהודי קבוע בלובלין.
אמרגנים מקומיים הביאו ללובלין להקות שחקנים בתנאים צנועים.
הציגו דרמות וטרגדיות מחיי היהודים, אופרטות עממיות נחמדות. דקלמו שירים.
לעתים באו שחקנים ידועי שם מהערים הגדולות ורשה, לודז' ווילנה: אסתר-רחל קמינסקה, בעלה מלמן ובתה אידה, יוסף בולוף, זיגמונט טורקוב, מורבסקי, דז'יגן ושומכר, דורה קלינובנה, דינה הלפרן, מוריס שוורץ.
הציגו את "הדיבוק" – מחזה אקטואלי עד היום, "חתונה רומנית".
אחרי התלאות שעברתי במלחמה קשה לי לזכור את כל השמות, אבל תמיד בזיכרוני אני חוזרת אל הזמנים ההם כשדמעות בעיניי.

באתי ממשפחה בוהמית.
כל חיינו סבבו סביב התיאטרון. תיאטרון באידיש ובפולנית.
סבי , בנו טרכטנברג, היה יהודי אמיד. אהבתו לתיאטרון עברה לשלושת בניו: משה, סומר ואבי שמואל.
סומר (איתמר) היה המנהל של תיאטרון האידיש.
כל מה שהרוויחה אשתו איטה במלאכתה היה משקיע בתיאטרון.
הכל.
יותר מהכל.
זאת הייתה אהבה.
יותר מאהבה.

לא רחוק מהקתדרלה הגדולה של לובלין, בפינת הרחובות יזואיצקה ודומיניקנסקה, עמד אולם התיאטרון העתיק של לובלין – 'קינו פנתיאון'. הוא נקרא גם תיאטרון מקובסקי על-שם בעליו הפולנים.
למשפחה שלנו היו קשרים טובים עם הפולני מקובסקי. דודי סומר היה שוכר ממנו את האולם ומביא אליו הצגות באידיש.
ללהקות האידיש שהופיעו ב'פנתיאון' היה קהל נאמן – אנשים לא עשירים שבכל הזדמנות רצו לתיאטרון. קהל עממי. כזה שמפצח גרעינים בחוץ.
המהנדס אלכסנדר שריפט ז"ל, היושב-ראש הקודם של ארגון יוצאי לובלין, סיפר: "בשנות העשרים והשלושים היה בלובלין אימפרסריו בשם איתמר טרכטנברג, והתיאטרון היה נשמת אפו. אנחנו, בני הנוער, עמדנו ליד הקופה ולא היה לנו כסף לקנות כרטיסים. אחרי תחילת ההצגה, אם האולם לא היה מלא, היה טרכטנברג מכניס אותנו לאולם בחינם."
אחיו הגדול של אבי, משה, היה מנהל חשבונות במקצועו, אבל בזמנו הפנוי היה כותב מחזות וקטעים קצרים לתיאטרון.
אבי שמואל היה אמרגן של תיאטרון פולני. היו לו קשרים טובים עם המנהל של התיאטרון הפולני, גרודניצקי.
הבניין המפואר של התיאטרון הפולני העירוני ניצב ברחוב נאורוטוביצה. היה זה תיאטרון בעל אמצעים, והוא העלה מחזות ברמה גבוהה. חובבי התיאטרון הפולני כיבדו את ההצגות לבושים במיטב מחלצותיהם.

בני משפחת טרכטנברג לא רצו לעשות שום דבר חוץ מתיאטרון.
איפה הם היום?
כעלי שלכת נשרו כולם.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s