הילדים של מינה / נטע ז'יטומירסקי אבידר

ילדים שנולדו על סף המלחמה ובתוכה, ולא ידעו מהו בית ומהי משפחה

החל מאיזה גיל אנחנו זוכרים?
מגיל שלוש, ארבע? אולי חמש?
איננו זוכרים את שנות חיינו הראשונות. כשנגדל, נשאל:
אמא, איך הייתי כשהייתי קטן?
אמא עונה, וסבתא מספרת. וכך הולך ונבנה הזיכרון
הפרטי, זה המסתעף מתוך רצף הזיכרון המשפחתי.
ואיך ידֵעו על אודות עברם ילדים שאין להם אב ואם?
לא סבא ולא סבתא, לא קרוב, מַכָּר או מוֹדָע?
מי יספר להם על אודות הוריהם, על אודות משפחתם?
מי יספר להם איך היו, כשהיו קטנים?
איך ידֵעו מי הם?
אחרי המלחמה הוקם בלובלין בית ילדים על ידי הוועד
היהודי המרכזי. אל בית הילדים הזה הובאו ילדים
ממקומות המחבוא שלהם ברחבי פולין.
בקבוצת הגיל הרך טיפלה המחנכת מינה הלברשטדט
קפלן.
היו בקבוצה זו ילדים פעוטים.
הם לא ידעו מהו בית ומהי משפחה.
חייהם התחילו מתוך בור שחור.
מינה הייתה קשובה ורגישה לפגיעות, לכאבים, לכעסים,
לפחד ולעצב העמוק של ילדותם העשוקה. מינה טיפלה
בילדיה באהבה, ברגישות, בתבונה וביצירתיות. היא
העניקה להם חום, ביטחון ויחס אנושי, וחינכה אותם
לעזרה הדדית ולאמונה בעצמם.
בשנת 1945 , במהלך עבודתה בבית הילדים, כתבה
מינה דין וחשבון אשר מסר מידע על אודות הילדים,
התנהגותם והתפתחותם.
שישים וחמש שנים אחר כך איטה הלברשטדט פישברג,
בת משפחתה של מינה, מצאה את היומן בארכיון של
'יד ושם'.
שישים וחמש שנים לאחר כתיבת היומן הבאנו אותו
לידיעת אותם הילדים שבגרו בינתיים.
בשנת 2011 קראו אנשים בני שבעים ביומנה של המחנכת
מינה איך היו כשהיו קטנים.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s