זיכרונות שהיו לאגדת עם – המנזר היהודי / נטע אבידר-ז'יטומירסקי

מאיר בלבן אינו פוסח על מעשיות שסופרו בעיר.

האם שמעתם את הסיפור על "המנזר היהודי"?

זיכרונות שהיו לאגדת עם – "המנזר היהודי"

חוברת מספר 50 שנת 2014

 השטח שעליו משתרע בית-הקברות היהודי הישן נקרא "גרודזיסקו". שם זה מעיד שכאן עמדה לפנים טירה או מבצר ("גרוד" בפולנית משמעו טירה או מבצר). – – –

– – – הנה אנו במקום הגבוה ביותר, על הסוללה המקיפה את בית-הקברות. מכאן משתרע לפנינו נוף נפלא: מצפון – הבתים הקטנים בפרבר קאלינובצ'יזנה, בדרום מזדקרים לעין מגדליה של העיר העתיקה, הגשרים וחרכי הירייה של הטירה, במערב שוקע השטח במידת מה והוא דומה לקלחת, בה מתבלטות חורבות המנזר הפרנציסקני שהשתמרו יפה.

– – – במשך כמאתיים שנה סבלו היהודים לא מעט מהנזירים הפראנציסקנים. או שהם הרסו את גדר בית העלמין, או שסידרו בכוח מעבר דרך בית-הקברות לגן שליד מנזרם ותמיד סחטו כספים מהקהילה.

בשלהי המאה הי"ח גורשו הפראנציסקנים מהארץ והמנזר נמכר לאיש פרטי. ברם הריב הישן נשתמר בזיכרון העם.

קרבת המנזר ובית-הקברות היהודי, והעובדה שהמנזר היה בגיא ובית הקברות על ההר, שימשו לדמיון העם חומר לרקום ממנו מעשיות ואגדות שונות. במרוצת הזמן התמזגו זיכרונות אלה לאגדת עם, שאימהות יהודיות מספרות עד היום לילדיהן.

 

האגדה

"מאחורי העיר לובלין התנשא הר גדול שהיה שייך לשני אחים. האחים רבו תמיד ביניהם, ולכן התחלקו בהר. אחד מהם תרם את חלקו למסדר הנזירים והוקם עליו מנזר, ואילו השני תרם את חלקו ליהודים שהקימו במקום זה בית-קברות. הנזירים רצו לדחוק את רגלי היהודים, ולכן צלצלו בפעמונים כל אימת שהובא נפטר לבית-הקברות. הדבר היה למורת רוחם של היהודים, אשר הגישו קובלנות לוויבודה[1] ולמלך, אך הכול היה לשווא – הנזירים סירבו להיכנע והמשיכו לצלצל בפעמונים.

באחד הימים נפטר יהודי אדוק שומר מצוות וחסיד, שלא עשה מימיו עוול לאיש. היהודים ליווהו בהמוניהם למנוחתו האחרונה, ומשהגיעו לשער בית-הקברות החלו פעמוני המנזר מצלצלים כרגיל. היהודים האבלים נתמלאו צער משנה על כך ונאנחו בשברון-לבם. והנה גלש לפתע הסדין שכיסה את גוויית הנפטר, והחסיד קם והחל מדבר. נבעתים ונרעשים עמדו המלווים והקברנים. והנה פנה הצדיק שקם לתחייה אל אחד הנערים במקום וציווהו לרוץ מיד לביתו ולהביא משם את אחד הספרים. כל עוד כוחו בו מיהר הבחור והביא את הספר המבוקש. הצדיק פתח את הספר, דפדף בו שעה ארוכה עד שמצא את התפילה שהחל משמיעה בקול רם.

בשעה שהצדיק התפלל המשיכו הפעמונים לצלצל, אך המלווים עמדו כמאובנים ולא יכלו לזוז ממקומם. לפתע הבחינו בכך שהמנזר מתחיל להתנועע והאדמה שוקעת מתחתיו. הצדיק המשיך בתפילתו, והמנזר שוקע והולך, וקול בכי וצעקה בקע ממעמקים.

הנזירים פרצו מתוך המנזר והחלו עולים במעלה ההר. עם הגיעם אל הצדיק כרעו ברך לפניו וביקשו ממנו מחילה. גם היהודים הפצירו בו לרחם עליהם. אז סגר הצדיק את ספרו, פנה לרץ וביקשו להחזיר את הספר למקומו, ולאחר מכן נפל מת לתוך הארון. המנזר עמד משקיעתו, אך נשאר שקוע כבקלחת למרגלות בית-הקברות. וכך הוא עומד עד היום הזה".

 

תיאורו של מאיר בלבן את "המנזר היהודי"

– – – במורד רחוב פודבאל ובקרבת שער היהודים (ברמה גרודצקה) נתקלים אנו בבית ישן ומראהו כמנזר, ואכן כך הוא מכונה: "המנזר היהודי".

לפנים הייתה זו כנסיית וויצ'ך (אדאלברטוס) הקדוש ובית החולים על שם לאזארוס, שנוסד בשנת 1611. הכמרים נטשו כבר מזמן את הבית, ובעליו כיום[2] הוא נוצרי עני המשכיר את הדירות לבני דלת העם. באולם הגדול של הכנסייה לשעבר נמצא בית התמחוי של חברת "אחיעזר". הבית משמש בית מחסה לעניים. קירותיו טחובים ומזוהמים, תקרותיו חרוכות ורטובות מגשם ותושביו ישישים, בעלי-מום וילדים עזובים. רושם מדכא עושה על המבקר החצר היפה אך מוזנחת של המנזר לשעבר, שמעל שרידי פסליו מתנוססים סמרטוטים התלויים לייבוש על חבלים דקים – לבניהם הדלים של הדיירים העניים.

 

 

 

 

[1] מושל המחוז

[2] כיום – בל נשכח כי השנה היא 1918.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s