דמויות נשכחות / יוסף אכטמן

היה הייתה פעם לובלין יהודית

תרגום מתוך "קול לובלין" מספר 12 משנת 1978

חוברת מספר 46 שנת 2010

זיכרונות…
כבר לא נותרו רבים הזוכרים עדיין את הזמנים ההם בלובלין שלנו של לפני שישים-שבעים שנה.
הדור הצעיר אינו מתעניין, ואולי אינו מאמין, שכך היה פעם וכך חיו פעם.

הפֶלצֶ'רים – המרפאים
בלובלין, ואולי גם בערים ובעיירות אחרות, רק לעתים רחוקות פנו אנשים לרופא בעת חוליים. רק מעטים היו מסוגלים להרשות לעצמם מותרות כאלה של תשלום הון עבור ביקור רופא, ולרבים לא היה אמון בדוקטורים ובמדע הרפואה. כדי לרפא חולה די "במרפא": יותר ביתי, יותר לבבי, חם וחביב – והעיקר יותר זול.
בלובלין היה אחד, רפאל רופא. הוא היה מומחה לכל מיני מחלות, מקצוען ב"אמנות המדיצינה". לא פעם אפילו רופאים מפורסמים כמו בֶּרנַצקי או אוֹרנשטיין הסכימו לדיאגנוזה ולתרופות של רפאל המרפא.
הלאה: הייתה משפחה שלמה של מרפאים, הגרינצוויגים. דוד גרינצוויג, יהודי גבוה ובריא – לבוש כבר קצת "אירופאית", כפי שאומרים, כלומר לבוש קצר – גר ברחוב קובלסקה בבניין שכּונה "אצל בית המרקחת היהודי". הגרינצוויג השני, דן, גר ברחוב גרודזקה בבית של שאול פינקלשטיין. השלישי, שאת שמו כבר אינני זוכר – וקראו לו, איני יודע מדוע, גצמן – גם הוא גר ברחוב גרודזקה.
והיה המרפא המפורסם שפּאק, בבית של ברוך קולברג.
הלאה: המרפא קורלנדר, "חצי רופא" כמעט. בנו כבר למד רפואה, ובשנים האחרונות היה רופא וגר ברחוב קרולבסקה בבית של אייכנבוים.
היו בלובלין גם חולים שהאמינו ביענטעס המרפא – לא יהודי, אלא נוצרי אשר גר ברחוב שפיטלנה בבית של וירצל.
רוב החולים היו בטוחים כי כל אלה, ה"כמעט רופאים", היו יותר טובים מהרופאים.
הם לא ריפאו בשיטות הרפואה המודרנית ולא אבחנו מחלות בעזרת מכשירים רפואיים. לא ולא! כל אחד מהם, איש איש לפי שיטתו ולפי ניסיונו – אם בעזרת האוזן ואם בעזרת האצבע – בדקו, גם גילו, גם נתנו תרופות…
בדרך כלל היו אלו "תרופות סבתא":
דלקת ריאות ריפאו ב"גוּרצִ'יצֶה" – זרעי חרדל מָרים.
הורדת חום גבוה – היו מניחים על הראש שקית גומי מלאה קרח.
הורדת לחץ דם – היו עושים "הקזת דם": מצמידים עלוקות שמצצו מהחולה את "הדם הרע"…
והיו גם מחלות אחרות, כמו למשל אסטמה, סרטן, טיפוס ומחלות אחרות, אשר לא ריפאו כלל. החולים שכבו במיטותיהם עד שנפטרו.
וזו הייתה השיטה לשמור על בריאותו של התינוק מיום לידתו: לכרוך חיתולים סביב גופו הקטנטן ולהדק חזק-חזק כדי שלא יגדל נכה, חס וחלילה…

היהודייה עם כוסות הרוח
חשבתם שרק המרפאים של פעם ריפאו חולים?
אתם חיים בטעות!
היו להם שותפים למקצוע.
אצלנו בלובלין, ברחוב קרבייצקה, גרה יהודיה קטנה ושמנמנה. ראשה היה עטוף מטפחת, לפעמים חבוש מגבעת. להעמיד כוסות רוח היא יודעת.
אם לקית בחום, בשפעת, בנזלת – כוסות רוח תבקש אצל המטפלת.
אני נזכר כיצד התנהל טקס הטיפול בכוסות הרוח:
קודם כול – היא מביאה קערת מים חמים כדי לחמם ולשטוף את הכוסות.
אחר כך – היא לוקחת חתיכת צמר גפן ומלפפת אותה סביב חוט ברזל. את הברזל המלופף היא טובלת בספירט, מציתה בלהבה של נר ומכניסה לכוס. האש מכלה את החמצן מתוך הכוס. ואז, במהירות הבּזָק, היא הופכת את הכוס הלוהטת ומצמידה אותה לחזה או לגב של החולה.
ככל שישחיר העור יותר מתחת לכוס, כך טובה ובטוחה יותר תהיה ההחלמה.
כוסות רוח לא היו המומחיוּת היחידה של "הדוקטורית".
היא הצטיינה גם בלחשים ובהשבעות נגד "עין הרע". אלוהים בכבודו ובעצמו בירך אותה בכישרון זה.
קודם כול היא השתמשה בבכור (הבן הראשון במשפחה) כדי שינשוף שבע פעמים על החולה (לא פעם השתמשו בי לסגולה הזאת); אחר כך הודלק נר. היהודייה עצמה עיניים ומלמלה איזה פסוק שהיא עצמה לא הבינה. החולה נאנח כמה פעמים – והרי לכם סימן מצוין מאין כמוהו ש"עין הרע" חלפה ואיננה…

הקוראת בקלפים
באותו הרחוב, מרחק של שני בתים מ"היהודייה של כוסות הרוח", גרה אלמנה שקראנו לה "הקוראת בקלפים".
הייתה זו יהודיה קצת אחרת,
גבוהה הייתה ולא מכוערת.
בגדי צוענייה היא לבשה,
מטפחת קשורה סביב ראשה.
כל מי שסבל מאהבה נכזבת,
או חס וחלילה, ממחלה אחרת,
הלך אל בית הידעונית,
העטופה במטפחת צבעונית.
וזו את הקלפים פתחה,
גירשה יגון ואנחה.

גולדה'לה המשוגעת
אצל יונה קצנלנבוגן, בביתו שברחוב לוברטובסקה מספר 24, הסתובבה במשך שנים זאת שקראנו לה גולדה'לה המשוגעת. למשוגעת הזאת הייתה חולשה לניקיון: תמורת כמה פרוטות הייתה מנקה, מצחצחת ומבריקה פמוטי פליז נוטפי חלב, מחבתות, קנקנים וסירי נחושת שדגים, בשר ושאר מאכלים בושלו בהם. היא הייתה ממש מומחית במקצועה.
היא לא השתמשה בחול לניקוי מחשש שתשרוט, "תפצע" את הכלים או תשאיר עליהם סימנים. היא הייתה כותשת לבֵנים לאבקה ומערבבת את האבקה באפר. בתערובת הזאת הייתה משפשפת וממרקת את הכלים עד שהבריקו כמראָה.
(דווקא האשמה שתלו בנו האנטישמים – חוסר ניקיון שלא תמיד היה באשמתנו, אלא היה תוצאה של תנאי המחייה שלנו בעבר – מסתבר שהייתה שקרית. אפילו אצל טיפוס לא שפוי, כפי שהייתה גולדה'לה המשוגעת…)

תרגום מאידיש: יהודית מאיר
עיבוד התרגום: נטע אבידר

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s