ימים טובים שהיו בביתנו / הלה שטרסברגר-בודוך

לזכור מסורות, מנהגים, טעמים

חוברת מספר 49 שנת 2013

בשנת 1932 נולדתי בעיר לובלין, בבית משפחת שטרסברגר שברחוב רוסקה מספר 5.
אמי, לאה לבית הרמן, הייתה בת למשפחה דתית אמידה מן העיירה איזביצה שבמחוז לובלין. אבי יעקב היה בנם הבכור של רפאל ונעמי שטרסברגר.
משפחתו של אבי הייתה שותפה בבעלות על בית הדפוס והוצאת ספרי הקודש 'לובלין', הוצא ה ידועה ומפורסמת שהדפיסה ספרי קודש בעברית, ספרי רבנים ומלמדים. בהיותי בת שנתיים עברה משפחתי לעיירה אִיזבִּיצה הסמוכה ללובלין, עיירה אשר משפחתה של אמי התגוררה בה.

הולדת אחי הקטן, שימע'לה שטרסברגר ז"ל
מילים ותעודת לידה הם עדות לחייו של אחי שימע'לה.
בהיותי בת ארבע וחצי, בחג הסוכות בשנת 1936, נולד אחי שימע'לה ז"ל. הוא נולד בבית, כנהוג באותם הזמנים. אני זוכרת שבמוצאי יום הכיפורים חזרתי עם הורי מבית הכנסת, ואבי תקע את היתד הראשונה לסוכה. ישנתי בבית כשנתקפה אמי לאה ז"ל בצירי לידה. לפנות בוקר, כשתכפו הצירים, הוחלט להעביר אותי אל השכנה בדלת שממול, אשתו של אלי מילר. השכנה השכיבה אותי לישון, והיא עצמה עברה לדירתנו כדי לעזור לאמי בעת הלידה. לביתנו הגיעה גם המיילדת יֶנטָלֶה.
אני זוכרת שהשכנה נכנסה ובישרה לי על הולדת אחי. מה רבה הייתה שמחתי! שמחתי והתבוננתי כיצד מחתלים את התינוק הקטן העירום. ההחתלה הייתה מתחילה ברגליים: חיתלו את שתי הרגליים כשהן צמודות זו לזו, ישרות-ישרות. שאלתי את אמי המנוחה מדוע עושים כך, והיא השיבה: כדי שהרגליים יגדלו ישרות ולא ייווצר ביניהן חצי עיגול.
אני זוכרת היטב את הברית של אחי. יום לפני הברית הגיעו אלינו הסבתא מלובלין ואורחים נוספים לסעודת "שלום זכר". התכונה בבית הייתה רבה. לקראת הארוחה החגיגית בישלו את הגוֹלדענע יוֹך (מרק עוף מוזהב) והכינו אייער מאנדלען (שקדי מרק מביצים). שקדי המרק האלה היו מעוצבים בצורה מיוחדת: היו מרדדים אייער מצעס (מציות קטנות עשויות ביצים בלבד), ובאצבעון הוציאו מתוך המציות עיגולים קטנים. נוצרה דוגמה יפה של חורים במציות, ומהעיגולים הקטנים הכינו שקדי מרק. בערב השולחן היה ערוך, הדירה הייתה מוארת באור גדול במיוחד, שרו שירים ונאמרו תפילות לשלום הילד. באותו הערב לא אכלו לחם, אלא מציות.
למחרת בבוקר הגיע הרבי-מלמד יחד עם הילדים מהחיידר. כפי שהיה נהוג, הילדים כובדו בממתקים ובמיני תקרובת. אני אהבתי במיוחד אַרבֶּעס – גרגירי חומוס מתובלים במלח ובפלפל שחור. הרבי והילדים התפללו והתכבדו.
את פעולת המילה עצמה אינני זוכרת. זוכרת אני כיצד אבי, מלווה בכמה גברים, לקח את אחי העטוף על גבי כר לבן גדול אל בית העירייה כדי לרשום אותו בספר מרשם התושבים.

רישום זה הוא היום העדות היחידה לכך שהיה לי אח.
כעבור שנים חיפשתי הוכחה לנכונות הזיכרון הזה. בשנת 1999 פניתי לפולין, לעיר איזביצה. לבקשתי שלחו לי את תעודת הלידה של אחי ואת כל הרישומים על אודותיו. גיליתי כי שימע'לה נולד ב-28 בספטמבר 1936, ובהמשך התברר לי שהתאריך העברי של לידתו היה אכן בסוכות. אימַתִּי את הזיכרון שלי.

זמן רב ביליתי יחד עם שימעל'ה. הוא היה ילד יפהפה, זהוב תלתלים. הייתי קשורה אליו מאוד. אליו התגעגעתי ואליו אני מתגעגעת כל הימים, עד עצם היום הזה.

החגים בביתנו
זכורים לי היטב החגים בביתנו:
בראש השנה הייתה אמי מדליקה נר גדול מאוד. היא העמידה את הנר בכלי גדול ובתוכו חול כדי שהנר לא ייפול. הנר היה דולק במשך 48 שעות.
בערב יום הכיפורים הייתה אמי מדליקה את הנר הגדול, וכולנו היינו הולכים לבית הכנסת בהתרגשות ופחד מיום הדין. למחרת הייתה אמי לוקחת בתיקה אוכל עבורי, ובמשך כל היום שהינו בבית הכנסת.
עם צאת יום הכיפורים, כשחזרנו הביתה מבית הכנסת ועוד לפני שבירת הצום, אבי היה תוקע את היתד הראשונה לסוכה. במשך כל ימות חג הסוכות קיימנו את מצוות האכילה בסוכה: לא היינו אוכלים כלל בבית, אלא רק בסוכה.
בחג החנוכה היה אבי מדליק את החנוכייה, ואני הייתי הולכת לביתם של דוֹדַי ומקבלת דמי חנוכה.
לפני חג הפורים אמי הייתה מכינה עוגות ודברי מתיקה, ובעיקר אוזני המן. היא הייתה שולחת אותי לחלק בין הדודים והמכרים את משלוח המנות (ביידיש "שלחמונס").
בחג השבועות היינו אוכלים מאכלים חלביים. בחג נאסר על הדלקת אש, ולכן היה מגיע גוי ומדליק את תנור הבישול .
ערב חג הפסח הייתה תכונה גדולה בבית. את המצות היו כולם אופים במאפיות בעיר אשר הוכשרו והוכנו למטרה זו. בדרך כלל אמי הייתה הולכת למאפייה בשעות הלילה, בסמוך למועד החג, ובהתאם למיקומה בתור הייתה אופה במו ידיה את המצות.
את המצות המוכנות היו מביאים בתוך סדין לבן ולא מעומלן, וזאת בשל החשש שהעמילן מכיל חמץ. את הסדין ובתוכו חבילת המצות היו מביאים למקום שהוכן מראש, ושם תלו אותו גבוה כדי שהחבילה לא תיגע ברצפה (מחשש לחמץ). גם בעת המלחמה הקפידו להמשיך לקיים את המנהג: את חבילת המצות תלו אז בעליית הגג בשל הצפיפות ששררה בדירה. את קמח המצה היו מכינים בבית מהמצות אשר נאפו. המצה הכתושה הייתה מנופה, ואילו את החתיכות הגדולות (אלו שלא נכתשו עד דק) – פערפלאך – הייתי אוכלת בארוחת הבוקר כשהן טבולות בקקאו.
זכורים לי הכלים היפים שהיו מופיעים על שולחן ליל הסדר. הכוס של אליהו הנביא הייתה כוס בדולח (קריסטל) שצורתה כשל חבית קטנה. במשך כל הלילה הייתי עוקבת אחריה ומחכה לאליהו הנביא. המרק הוגש תמיד עם אטריות ביצים (אייער לוקשן) – אמא באה ממסורת חסידית, ולפי המסורת שהייתה מקובלת עליה לא אכלנו כופתאות (קניידלעך) בליל הסדר מחשש למצה שרויה .
לחג הזה חיכיתי בציפייה גדולה, באהבה וביראת כבוד. בלילה שלפני החג הבית היה נקי ומצוחצח. אבי היה לוקח קבוצת נוצות גדולות, מחשיך את הבית ומדליק נר. עזרתי לו לחפש בכל פינות הבית אם נשאר חמץ… החיפוש המשותף גרם לי להתרגשות.
כילדה ידעתי גם על אודות קיומה של ארץ ישראל. לפני הדלקת הנרות בערבי שבת היינו מפקידים סכום כסף בקופסת הקרן הקיימת הכחולה שהייתה בביתנו. אמי הסבירה לי כי הציור על הקופסה הוא מפת ארץ ישראל. פסל של הרצל קישט את הבית. מפעם לפעם היינו מקבלים מכתבים מקרובים שעלו לארץ ישראל. דודה של אמי עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו ובנותיו. בת-דודתה של אמי נישאה, ומיד לאחר החתונה עלתה לישראל והתגוררה בתל-אביב. בעקבותיה עלו גם בני משפחתה, ההורים ואחיותיה. למכתבים שהגיעו צורפו תמונות מארץ ישראל: אמי נהגה לקרוא לי מן המכתבים שהגיעו מהארץ הרחוקה ולהראות לי את תמונות המקומות הקדושים. זכורה לי בבהירות תמונת קבר רחל שהייתה מודפסת על הבולים. הורי שאפו לעלות לארץ ישראל, ואבי אף למד ערבית מתוך מילון כדי להכין את עצמו לעלייה ולהסתגלות בארץ החדשה. אלא שאביו-סבי התנגד לכך: הוא חשש שאם בנו ובני משפחתו יעלו לארץ, הם לא ימשיכו לשמור בקפידה על דתם, יתפקרו ויעזבו את הדת. הורי חששו מן השינוי הגדול ומהקשיים הרבים המצפים להם ולשני ילדיהם הקטנים עם ההגירה לארץ חדשה ולא מוכרת, ואנו המשכנו לחיות בפולין.

מצה שרויה – מצה שנרטבה או בושלה במים. החסידים, המקפידים לא לאכול בפסח מצה שרויה, נמנעים מלאכול קניידלעך בפסח. אבי בא ממסורת ליטאית שלא גרסה כך. אבל בנושא זה קבעה אמא.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s