מה ידעו בורשה בזמן אמת על המתרחש בלובלין ? – חלק א

מה ידעו מחוץ ללובלין בזמן אמת על המתרחש בלובלין?

 מה ידעו בוורשה (א)

תיאורו של ההיסטוריון נחמן בלומנטל (מתוך הספר "תעודות מגטו לובלין")

חוברת מספר 50 שנת 2014

 

גירוש לובלין היכה גלים בקרב היהודים הכלואים בגטאות אחרים, בעיקר בוורשה. מוזר, שבו בזמן שבוורשה ידעו אנשי המחתרת את כל האמת על גירוש לובלין, לא ידעו על כך יהודי לובלין עצמם.

 

הד ראשון מוצאים אנו ביומנו של חיים אהרון קפלן[1]:

22.3.42

בלחישה נמסרות והולכות שמועות נוראות שלובשות צורה ופושטות צורה, הכל לפי רוח המספר – – –

הלוואי שאהיה בדאי אבל אין אני בן-חורין מרשום אותן:

שמועה ראשונה. יצא אל הפועל גירוש לובלין. כמאה אלף יהודים הוכנסו לתוך קרונות סגורים וחתומים בחותם הנאצי ותחת פיקוחם של נוגשים נאצים הובלו… לאן? איש אינו יודע. ובכן הקהילה הלובלינית כבר עברה ובטלה מן העולם. והא ראיה: בקשו להתקשר טלפונית עם ה"מועצה היהודית הלובלינית" והבקשה לא נתמלאה מפני "שכבר אין מוסד יהודי כזה בלובלין". שוב ניסו להתקשר טלפונית עם איש פרטי והוא ענה קצרות: "אני ואשתי חיים!"

ברור: איזה אסון קרה לאחינו הלובלינים. אבל מהותו והקפו אינם ידועים לנו.

 

17.4.42

לשמע לובלין רעדה אחזתנו. בסכנת חיים נמלטו איזה פליטים מעיר ההרגה ובאו לגטו הוורשאי. סיפוריהם מקפיאים את הדם בעורקיך. – – –

אבל אם כה ואם כה – עובדה היא שהמציאות עלתה על הדמיון. לובלין היהודית, עיר של חכמים וסופרים, מקום התורה והיראה, חרבה חורבן גמור ושלם. עדה שלמה של ארבעים אלף יהודים נעקרה משורשה והייתה לחרם. מוסדותיה, בתי כנסיותיה ומדרשיה עברו מן העולם – כל הונה הוחרם, נגזל ונשרף, כי ערומים כביום הוולדם עזבוה בניה לפני צאתם בגולה. עם פרוץ הגזרה גורשו ארבעים אלף יהודים. כעשרת אלפים נשארו. כשעבר הזעם הראשן כמעט והיו בטוחים שכבר באו אל ה"מנוחה". בהם לא יגעו עוד. והנה הביטחון היהודי שוב איכזב. אחרי עבור ימים אחדים נגזרה גזרה נוספת שלובלין צריכה להשאר "יודען-ריין" וגם השארית שתתה את כוס התרעלה. – – –

 

 

ברשימתו "חטיפת היהודים בוורשה" במאי 1942 שכתב הרב שמעון הוברבאנד בגטו ורשה נאמר בין היתר: "אומרים שתהיה סתם חטיפה למחנה; אחרים סבורים, כי יהיה מצור וכי היהודים הנסחפים יישלחו על פי נוסח לובלין" (כלומר: למחנה מוות).[2]

 

המשורר יצחק קצנלסון מקונן על לובלין בפואמה שלו "דאס ליד פון ראדזינער"[3]:

עס קומען ידיעות: לובלין ווערט פארלענדט!

לובלין – זי גייט אונטער… אָ, ראטעווע גאָט!

חרוב די שולן, די תורות געשענדט

די יידישע הייזער און היימען פארוויסט.

אָ, גאסן לובלינער ווי רויט און ווי נאס!

נאס פון די טרערן און רויט פונעם בלוט,

וויל אייך, דערהרגעטע, אייך איז שוין גוט!

 

בָּאוֹת יְדִיעוֹת: לוּבְּלִין נִשְׁמֶדֶת!

הוֹשִׁיעָה אֱלֹהִים – לוּבְּלִין נִכְחֶדֶת!

בָּתֵּי כְּנֶסֶת נֶחֱרָבִים, סִפְרֵי תּוֹרָה מְחֻלָּלִים,

בָּתֵּי הַיְּהוּדִים מֵהָאָרֶץ נִמְחִים.

הָרְחוֹבוֹת בְּלוּבְּלִין אֲדֻמִּים וּרְטֻבִּים,

אֲדֻמִּים מִדָּם וּמִדֶּמַע רָטֹב,

כִּי לָכֶם, הַהֲרוּגִים –

לָכֶם כְּבָר טוֹב!

תרגום לעברית: יהודית מאיר ונטע אבידר

 

 

לנושא זה חוזר המשורר יצחק קצנלסון ביומנו "פנקס ויטל". בשמיני עצרת תש"ג הוא כותב כך:

"- – – ימי הפסח של שנת תש"ב!

לובלין, זאת הקהילה הגדולה והקדושה זה מאות בשנים, לובלין העתיקה, פומבדיתא זו, נהרדעא דארעא דפולין, לובלין כלתה, אפסה, תמה. הרגו בה מטף ועד זקן, מאשה ועד עולל, אמות וילדים בבטנן. הגיעו אלינו השמועות, טלפונית, שולחו רצים, יהודים, בחורות מישראל עם ניירות של גויים להוודע – אוי לנו, ידענו את הכל! ידענו את כל הפרטים, הגויים הביאום, יהודי לובלין נחנקו באולמי החניקה בבלז'ץ" – – –

 

על לובלין כתבה גם העיתונות המחתרתית בוורשה, הפולנית והיהודית כאחד.

ב- Biuletyn Informacyjny מס' (119)15 מיום 16.4.42 אנו מוצאים את הידיעה דלקמן:

"בליל 23/34 במארס הוצאו מחוץ לעיר 108 ילדים מבית היתומים וכן גם חולים (ביחד 2,500 נפש) והוצאו להורג. את היהודים הנותרים במספר 25,000 העבירו לתוך מחנות בלז'ץ וטראווניקי. לפי מקורות מהימנים מרצחים את היהודים במחנות אלה על-ידי גאזים מרעילים".

בגיליון מס' (129)17 מה-30.4.42 חוזר העיתון על הידיעות הנ"ל ומציין כי היהודים מובלים בקרונות סגורים לבלז'ץ ולטראווניקי.

 

לובלין הייתה ליהודים מילת אימה, אך גם תמריץ להתנגדות.

בזיכרונותיו מדווח הרש ברלינסקי על "פגישת אנשי הציבור בז'יטוס, נובוליפקי 25 (יולי 1942)". בין היתר הוא מדווח שם כך: "זישה פרידמן: יש בידי הגרמנים להביא עלינו את הקץ בימים מספר (לדוגמה לובלין)."

 

בעצם ימי הגירוש שלחה המחתרת היהודית בגטו ורשה את המקשרות חוה פולמן ("דרור") וחייקה גרוסמן ("השומר הצעיר") ללובלין כדי להיוודע מה מתרחש שם.

פולמן הצליחה להגיע לגטו בזהות של ארית, להיפגש עם אנשים (בלה דובז'ינסקה), לחזור לוורשה ולמסור ידיעות נאמנות על גירוש לובלין.

חייקה גרוסמן נפגשה עם המנהלת של "העזרה הסוציאלית".

גם מטעם "הנוער הציוני" בגטו ורשה נשלח שליח ללובלין (מ' אורבאך) בעת הגירוש להצלת אנשי התנועה. הוא הצליח להעביר לוורשה ארבעה חברי תנועה.

 

 

 

 

 

 

[1] קפלן, חיים אהרון (1964). דפים מהיומן. ילקוט מורשת, ג, 22-7.

חיים אהרון קפלן היה סופר עברי ומורה. עזבונו, יומן שנכתב בגטו ורשה, נתגלה בגניזת "עונג שבת". נספה בימי האקציה הגדולה.

[2] ארכיון רינגלבלום, מס. 446.

[3] יצחק קצנלסון:

בגניזת "עונג שבת" (במכון היהודי ההיסטורי בוורשה) נמצא גם השיר "דאס ליד וועגן ראדזינער" (השיר על הראדזינאי), שנכתב בימי האקציה הגדולה בגטו ורשה.

רוב יצירותיו של קצנלסון מהשנים ת"ש-תש"ד, בגטו ורשה ובמחנה ויטאל, כונסו בספר "כתבים אחרונים" אשר ראה אור בתשט"ז (הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות).

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s