מה ידעו מחוץ ללובלין בזמן אמת על המתרחש בלובלין ? / נטע ז'יטומירסקי אבידר

 חוברת מספר 50 שנת 2014

א. מרכז קשר והצלה בז'נבה (1942-1939)

באוגוסט 1939 התכנס בז'נבה הקונגרס הציוני העולמי ה-21. השתתפו בו נציגים ועסקנים רבים. עם פרוץ המלחמה התפזרו השליחים לארצותיהם. גם מרבית השליחים מארץ ישראל ומתנועת "החלוץ" נטשו את ז'נבה; באותה העת לא העריכו נכונה בארץ את האפשרויות הגלומות בז'נבה, עיר השוכנת בשוויץ הנייטרלית, להוות מרכז ליצירת קשר עתידי עם יהודים הנמצאים באירופה הכבושה.

לאחר הקונגרס נותרו בז'נבה נציגים בודדים בלבד.

יש להאיר באור יקרות שני אישים מרכזיים שנשארו בז'נבה לאחר הקונגרס הציוני והקימו בה, ביוזמתם ועל דעת עצמם, מרכזי קשר והצלה בתקופת השואה: ד"ר אברהם זילברשיין ונתן שוואלב.

 

ד"ר אברהם זילברשיין

ד"ר אברהם זילברשיין היה אחד האישים הבולטים בהסתדרות הציונית ובתנועת "ארץ ישראל העובדת" בפולין. ד"ר זילברשיין נשאר בז'נבה במשך כל שנות המלחמה. הוא פעל במסגרת הקונגרס היהודי העולמי, אך בד בבד הקים סוכנות עזרה עצמאית ושמה "רליקו" (Relief Committee). עיקר פעילותה של סוכנות זו היה משלוח חבילות לאוכלוסייה היהודית שנפגעה במלחמה.

מימון פעילותה של "רליקו" נעשה באמצעות קבלת כספים מארגונים יהודיים, ובעיקר מאנשים פרטיים אשר שילמו עבור שליחת חבילות לקרוביהם שנמצאו בארצות אויב. גביית תוספת קטנה למחיר העלות של החבילות שימשה את "רליקו" למשלוח חבילות גם למעוטי יכולת.

זילברשיין קיבל אלפי בקשות לקבלת סיוע. ממשלת פורטוגל אפשרה לארגונים יהודיים וליחידים לפעול מתחומה למען היהודים הנרדפים. בפורטוגל היו לזילברשיין מכרים ונאמנים, ואלה עסקו במשלוח החבילות לכתובות שמסר להם. באמצעות ארגון "הצלב האדום" הועברו חבילות מליסבון שבפורטוגל אל יהודים נזקקים תחת הכיבוש הגרמני.

 

נתן שוואלב

נתן שוואלב היה איש תנועת "גורדוניה" וחבר קיבוץ חולדה. שוואלב היה השליח הארצישראלי היחידי אשר לאחר הקונגרס הציוני לא עזב את לשכת תנועת "החלוץ" בז'נבה: הוא פעל בז'נבה כנציג של תנועת "החלוץ" העולמית במשך כל שנות המלחמה.

בעבודה עצמית קשה כונן נתן שוואלב בז'נבה הנייטרלית מרכז קשר חלוצי-הסתדרותי. מטרתו הייתה לשמור על קשר עם החברים שברחבי אירופה הכבושה, לרכז אמצעים לעזרה ולחפש דרכי הצלה.

נתן שוואלב קיבל מהתנועות רשימות של שמות וכתובות. הוא פיתח רשת קשר מסועפת עם חברי כל התנועות החלוציות, עם חברי מפלגות ציוניות ואף עם לא ציונים. באמצעות הדואר, כמו גם על ידי בלדרים, הוא שלח חבילות, כסף, מכתבים ודפי מידע שחיבר בעצמו. מימון לפעולותיו קיבל שוואלב מהסוכנות היהודית, מהקונגרס היהודי העולמי ומארגון הג'וינט.

 

ביוזמתם של נתן שוואלב וד"ר אברהם זילברשיין כבר ב-1940 החלו להישלח חבילות לכתובות של חברי תנועות חלוציות בארצות הכיבוש. תחילה נשלחו החבילות מיוגוסלביה ומשוויץ, ואחר כך מפורטוגל. חלק מהחבילות סייעו להציל את מקבליהן מרעב (חלקן נמכרו). היו משלוחים פרטיים והיו משלוחים קולקטיביים, אשר נשלחו אל סניפי הארגונים ל"עזרה עצמית יהודית" שקמו במחוזות הגנרלגוברנמן.

בתארו את פעולותיה של חברת "רליקו" כתב זילברשיין כך: "לו הייתם קוראים את המכתבים המגיעים משם, ונוכחתם, כי חבילה המכילה חצי קילו סרדינים, למשל, הוא רכוש גדול לאנשים, ורבים התלויים רק בחבילה זו".

לגלוג וספקנות היו חלק מהתגובות למשלוח החבילות. היו שאמרו "אין טעם במשלוח חבילות, כששולחים אנשים למות". אך שוואלב וזילברשיין לא חדלו מלטעון כי "החבילות הן אות חיים, שיעזור לאנשים להאמין בתנועה, בציונות ובאחווה יהודית. לפיכך יש להמשיך במשלוח, אפילו אם הגסטפו יחרים חלק מהחבילות".

החשיבות העצומה של פעילותם העצמאית של שני האישים האלה הייתה בקשר הדו-צדדי שנוצר בינם לבין מכותביהם בשטחי הכיבוש. החברים באירופה הכבושה מצאו נתיב לקבלת ידיעות מהארץ ולהעברת ידיעות לארץ דרך המרכז בז'נבה. העתקים ממכתבי החברים שקיבל, בצירוף הערותיו וסיכומיו, העביר שוואלב לגופים הבאים בארץ ישראל: מזכירות חבר הקבוצות, "איגוד גורדוניה" ומחלקת העלייה של הסוכנות היהודית.

 

המצב השתנה באמצע 1942. באותה העת הצלב האדום הגרמני החל להציב מכשולים בפני העברת החבילות, וחבילות רבות לא הגיעו ליעדיהן. החלו להתקבל ידיעות על רצח וגירושים. משימתם של שוואלב וזילברשיין הפכה קשה ביותר וחסרת תוחלת כמעט.

בשלב הזה חל שינוי בגישתן של הנהלת הקונגרס היהודי העולמי בניו-יורק והנהלת הסוכנות היהודית בארץ ישראל לשאלת העזרה ליהודים באירופה הכבושה.

ב-12 בנובמבר 1942 יצאה לקושטא (איסטנבול) המשלחת הארצישראלית.

 

 

מכתבים שנשלחו מלובלין הכבושה אל נתן שוואלב בז'נבה

רוב התכתובת שניהל נתן שוואלב הייתה עם חברי תנועות הנוער החלוציות בארצות אירופה הכבושה, ובעיקר עם חברי תנועת "דרור".

אוסף המכתבים המסועף מאוד של נתן שוואלב נמצא כיום במכון לבון (המכון לחקר תנועת העבודה) בתל-אביב.

באוסף רחב ההיקף הזה נמצאים גם למעלה מ-20 מכתבים מאת חברי תנועת "דרור" בלובלין הכבושה: משה וילניצקי[1], רבקה גלאנץ[2] ושמואל ז'יטומירסקי[3].

 

קטעים מהמכתבים באוסף שוואלב

מרץ 1942 – קטע מתוך מכתב מאת צביה לובטקין, ממנהיגות המחתרת בגטו ורשה, אל נתן שוואלב

– – – ביתו של "גאון" הוא עתה כמעט ריק. נשארה שם רק "עשר אלפוביצ'ובנה"*. לאחרונה גר אצלו "שוחט" ועתה הוא עבר אל וילניצקי**. אני מקווה כי הוא לא יבקר גם אצל יצחק***. – – –

 

בשל מגבלות צנזורה נכתבו המכתבים ברמזים. וכך עלינו להבין את הדברים שבמכתב:

*) "גאון" רומז אל "הגאון מווילנה". "ביתו של 'גאון'" פירושו וילנה. צביה מודיעה כי בווילנה נרצחו רוב היהודים, ונותרו בה רק 10,000 נפש ("עשר אלפוביצ'ובנה").

**) "'שוחט' עבר אל וילניצקי" – הרצח הגיע ללובלין, עירו של משה וילניצקי. הידיעה כי במרץ 1942 החלו הגירושים מלובלין למחנות ההשמדה הגיעה לוורשה בזמן אמת! המחתרת בוורשה מדווחת על האקציה בלובלין לנתן שוואלב בזמן אמת!

***) "יצחק" הוא יצחק (אנטק) צוקרמן, מראשי המחתרת בגטו ורשה. החשש המובע במכתב הוא שהרצח קרֵב אל יצחק צוקרמן, כלומר לוורשה.

 

 

יולי 1942 – מכתב מאת שמואל ז'יטומירסקי בגטו מיידן טטרסקי אל נתן שוואלב

לובלין, 23.7.1942

נתן היקר שלי!

אני מאושר שאני מרגיש שוב כי בכוחותַי לכתוב אליך. הייתי חולה מאוד*). הרופאים קבעו שלא אחיה, אבל איכשהו יצאתי. נס החלמתי הוא גדול ביותר, כי ההשגחה עלי הייתה חלשה. אתה בוודאי יודע כמה עצוב לי ועד כמה אני בודד**). לו חייתה אשתי היקרה והורי המסורים, היה המצב שונה לחלוטין.

יקירי! אתה מוכרח עכשיו לעזור לי באופן אינטנסיבי ביותר. אתה תקוותי היחידה ברגע זה, לכן אני מצפה ממך לחבילות מזון בתכיפות הרבה ביותר. אני מכיר את נפשך האצילה, ואני בטוח שתעשה למעני כל מה שאפשרי.

עוד הפעם: בבדידותי אני תולה בך את כל תקוותי.

היה שלום, אני לוחץ את ידך בחמימות.

שלך המסור והידידותי,

שמואל

 

מוטק ויעקב דורשים בשלומך.

הכתובת שלי: ז'יטומירסקי, לובלין, מיידן טטרסקי***).

 

הסברים:

*) המשמעות היא שהוא הצליח להינצל מהאקציה ההמונית של יהודי לובלין.

**) מבין 37,000 יהודי לובלין נשארו רק 4,000 בפרבר מיידן טטרסקי שליד מחנה מיידנק. ש' ז'יטומירסקי היה היחיד שנותר ממשפחתו ומחברי המפלגה, ומכאן החשיבות הרבה של מכתביו.

***) לאחר האקציה במרץ 1942 הועברו שרידי הקהילה לפרבר מיידן טטרסקי.

 

"בבדידותי אני תולה בך את כל תקוותי…"

בציטטה הזו מהמכתב שלעיל הכתיר ד"ר אברהם מילגרם מאמר אשר פרסם ב"ילקוט מורשת", כתב עת מדעי המוקדש לתיעוד ולחקר השואה. המאמר עוסק במשלוחי חבילות מזון מפורטוגל ליהודים שתחת הכיבוש הגרמני.

יצרתי קשר עם ד"ר מילגרם ושאלתי אותו: "בחרת בציטטה ממכתבו של דוֹדי ככותרת למאמרך. מה משך אותך אליו?"

וזו הייתה תשובתו: כאן באה לידי ביטוי מרגש בדידותו של חבר תנועה מנותק הצמא לקשר. מיידן טטרסקי היה מחנה קשה מאוד, כל הזמן נערכו בו סלקציות. והנה, במקום כזה, הוא מקבל משלוח משוואלב. החבילה הייתה לחוליה היחידה המקשרת אותו עם העולם.

 

 

ב. המשלחת בקושטא (1945-1942)

רק במחצית השנייה של 1942 התחילו להבין בארץ ובעולם המערבי כי באירופה מתרחש חיסול שיטתי של העם היהודי.

ביוזמת הסוכנות היהודית ומוסדות היישוב בארץ ישראל נשלחה לקושטא משלחת הצלה.

בשנות פעילותה בקושטא עסקה המשלחת בהעברת כספים לאנשים מרכזיים בארצות הכבושות למטרות בריחה, עזרה, מניעת גירושים והתגוננות; בהשגת דרכונים וסיוע לבריחה; בהעברת מידע מארץ כבושה אחת לארץ כבושה אחרת; בהעברת מידע לארץ על אודות המתרחש בגולה; בפעילות מדינית; ובניסיונות לנהל משא ומתן עם הנאצים כדי להציל יהודים תמורת כופר.

 

המשלחת קיבלה רשימת כתובות מהארץ וממרכז הקשר בז'נבה. בהתאם לרשימות האלו נשלחו מכתבים אל אנשי תנועה ופעילים בארצות הכבושות. שמונים מתוך מאה מכתבים חזרו כשעליהם חותמת דואר "הנמען איננו". לא היה כבר מי שיענה.

ההרגשה הצורבת של חברי המשלחת הייתה שהם הגיעו מאוחר מדי. בשנים האלה היו ארצות אירופה סגורות ומסוגרות. רבים מהחברים בארצות שכבשו הגרמנים היו במחתרת.

מאז תחילת 1943 נעזרה המשלחת בקושטא בסוכנים-בלדרים שנעו דרך קבע בין טורקיה, הונגריה וסלובקיה. אחת ממשימותיהם הראשיות הייתה לחדור לפולין, למסור כסף ומכתבים (לפי כתובות מוגדרות) ולהביא בחזרה אישורים ומכתבים. המשימה הזו הייתה כרוכה בסכנות מרובות וחייבה תושייה ואומץ לב.

זאב (וניה) הדרי, חבר המשלחת בקושטא, כתב מתוך שברון לב באוגוסט 1943 לוועד ההצלה של הסוכנות היהודית בירושלים כי "באחד מן הקיבוצים היהודיים הגדולים בעולם, אחד ממבצרי תנועתנו, פאר התנועה הציונית, בפולין חסרות לנו כתובות[…] אין לנו אל מי לכתוב, אין לנו אל מי לשלוח מכתב, כמעט שאין כתובות בפולין".

 

עם המעטים מאוד שענו עדיין למכתבי המשלחת נמנה גם שמואל ז'יטומירסקי. לאחר חיסול גטו מיידן טטרסקי הוא התחבא במסתור כלשהו בלובלין. אל מקום מחבואו הגיע בחודש מרץ 1943 בלדר של המשלחת. שמואל הפקיד בידי הבלדר מכתב עבור המשלחת:

 

מרץ 1943 – קטעים ממכתב של שמואל ז'יטומירסקי אל המשלחת בקושטא[4]

לובלין, 19.3.1943

יקירַי,

אינני יודע איך להודות לכם על שזכרתם אותי. אתם לא יכולים לתאר מה זה בשבילי לקבל חבילה. החלפתי את כתובתי. אני עכשיו בלובלין, רחוב דרובנה 7. צימוקים, שזיפים, סרדינים, קפה, קקאו, תה – מצרכים כאלה אצלנו הם מצרכים יקרים מאוד. אני לבד לא אכלתי אותם. הייתי צריך להתחלק. אולי בקרוב נוכל להיפגש, ואז אוכל להודות לכם ולעשות משהו למענכם. אני לא כותב לכם על מה שנעשה סביבנו, כי אתם בוודאי יודעים. כִּתבו לי – – – –

 

 

הקשר האחרון של שמואל עם המשלחת בקושטא היה בינואר 1944. אל מקום מחבואו הגיע בלדר אשר הביא חבילה וכסף. בעת ההיא כבר לא נותרו יהודים בלובלין. בידי בלדר זה הפקיד שמואל את מכתבו האחרון.

מכתב זה שמור היום כמיקרופילם בארכיון של בית לוחמי הגטאות.

 

ינואר 1944 – קטעים ממכתבו האחרון של שמואל ז'יטומירסקי אל המשלחת בקושטא: שמואל מדווח בזמן אמת על מבצע "ארנטפסט" – ההרג ההמוני במיידנק בנובמבר 1943.  

לובלין, 6.1.1944

אי-אפשר לבטא במילים איזו הפתעה ושמחה גרם לי מכתבך. אני אסיר תודה לך שאתה, בחריצות רבה כל כך, חושב עלינו תמיד. השליח של מכתבך הגיע אלי בשלום. אני לא כתבתי לכם זה זמן רב, מאחר שבזמן האחרון התרחשו אצלנו דברים רבים. לפיכך על משפחתנו*) איני יכול להגיד דבר. אני לא יודע כלל היכן הם נמצאים. אני עושה כל שביכולתי כדי להיוודע על אודותיהם. לפני ארבעה שבועות הועמסו כולם והובאו ללובלין-מיידנק**).

החלק הגדול מתוכם שוב אינו בחיים. – – –

– – – אני שמח שלכם יש שאיפות לעתיד. לצערי, אצלי אין מה לדבר על כך. אין לכם מושג כמה קשה ומסוכן לחיות כאן. אני רק חולם על הזמן שבו אוכל לעזוב את הארץ הנוראה הזאת ולהתראות אתכם שוב. שרק יבוא כבר הזמן הזה, כי אינני יכול להמשיך יותר לחיות.

אלה שנשארו בחיים לאחר שהיו במחנה הריכוז מיידנק, הוסעו לאיזה מחנה אחר***). – – –

 

הסברים:

*) משפחתנו – שמואל היה יושב-ראש מפלגת "פועלי ציון צ"ס" בלובלין. במכתב זה הוא אינו מוסר דו"ח אישי, אלא דו"ח ציבורי. "משפחתנו" איננה משפחתו הפרטית, אלא חברי "החלוץ" ותנועת "דרור" בלובלין. הוא מודיע כאן כי כל בני "משפחתנו" הועמסו והובאו למיידנק.

**) כל היהודים במיידנק ובמחנות העבודה המסונפים למיידנק נרצחו ב-3 בנובמבר 1943 (מבצע "ארנטפסט"). על הרצח ההמוני הזה מדווח שמואל במכתבו למשלחת סמוך מאוד למועד התרחשותו.

***) ככל הנראה הכוונה לאושוויץ, כיוון שלשם הועברו עצירי מחנה מיידנק.

 

חצי שנה אחר כך שוחררה לובלין. שמואל כבר לא היה בין החיים.

בשנת 1944 קיבלה המשלחת בקושטא את אחרוני המכתבים מפולין: ארבעה מכתבים מוורשה ומכתב אחד מלובלין – מכתבו האחרון של שמואל ז'יטומירסקי.

הידיעות שקיבלה המשלחת בקושטא הועברו למוסדות בארץ ישראל.

 

חברי המשלחת היו מודעים לחשיבותם ולערכם של המכתבים שברשותם. עם תום פעולתם בספטמבר 1944 הם צילמו את התעודות והמכתבים – כשבעת אלפים מסמכים. מכתבי המשלחת מצויים בבית לוחמי הגטאות ובארכיון מורשת שבגבעת חביבה.

 

 

מקורות

  • אוסף המכתבים של משפחת ז'יטומירסקי.
  • אשכולי וגמן, חוה (תש"ן). הקמתו ופעילותו של מרכז הצלה חלוצי-הסתדרותי בז'נבה 1942-1939. יד ושם, כ, 142-109.
  • הדרי, זאב-וניה (1992). צומת קושטא: שליחות כנגד כל הסיכויים. תל-אביב: הוצאת משרד הבטחון.
  • זריז, רות (1994). מכתבי חלוצים מפולין הכבושה 1944-1940. רמת אפעל: יד טבנקין; בית לוחמי הגטאות.
  • מילגרם, אברהם (תשס"ז). "בבדידותי אני תולה בך את כל תקוותי…": משלוחי חבילות מזון מפורטוגל ליהודים תחת כיבוש גרמני. ילקוט מורשת, פג, 103-85.
  • שטרן, אליהו (תשמ"ה). הקשרים בין המשלחת בקושטא ליהדות פולין. ילקוט מורשת, לט, 152-135.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] משה (מוניק) וילניצקי

ספורטאי, כדורגלן בקבוצת "הפועל לובלין" וחבר בתנועת "דרור" בלובלין.

כדאי לשים לב לכתובת מגוריו: רח' גרודצקה 20.

בשנות המלחמה פעל באזור לובלין. בראשית שנת 1942 הגיע לוורשה כדי להשתתף בסמינר של תנועת "דרור", ומשם נשלח לצ'נסטוחוב. נהרג בקרבות בצ'נסטוחוב ביוני 1943.

 

[2] רבקה גלאנץ

הגיעה ללובלין בסוף 1940. במהלך שנת 1941 הייתה מרכזת הפעילות של תנועת "דרור" במחוז לובלין. בסוף שנה זו עברה לצ'נסטוחוב והייתה שם מראשי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). נפלה בהיותה בראש קבוצת לוחמים אשר ביוני 1943, לאחר ההתגוננות בגטו, ניסתה לפרוץ לצד הארי. בת 28 במותה.

 

[3] שמואל ז'יטומירסקי

חבר "החלוץ" ואיש מפלגת "פועלי ציון צ"ס" בלובלין. אף ששמואל לא היה חבר בתנועת "דרור", הייתה חשיבות רבה למכתביו. מכתביו היו היחידים שתיעדו את אשר אירע בלובלין ובמיידנק עד לשנת 1944.

 

[4] את המכתב הזה מצאתי באוסף המכתבים של אבי, יהודה ז'יטומירסקי ז"ל, אחיו של שמואל. המכתב היה כתוב בפולנית, ואמי חנה תרגמה לי אותו לעברית. המכתב היה תמוה, כיוון שהוא לא היה אישי והתמקד בחבילה של מצרכי מזון. אמי לא זכרה שאי פעם היא ואבי שלחו חבילה לדודי שמואל. הראיתי את המכתב לחוקר ב"יד ושם", והוא הסביר כי מטרתו העיקרית של המכתב הייתה להודיע מהי הכתובת שהוא מסתתר בה.

המכתב המוזר הזה היה עבורי נקודת המוצא לדרך החיפושים הארוכה שלי בנושא לובלין.

לאחר הרבה תהיות ותעיות התברר לי, כי מכתב זה לא הופנה אל אבי, אלא אל המשלחת בקושטא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s