עדות ממחנה פלוגפלאץ : יוליה צלינסקה (דורה מינץ)

חוברת מס.41 שנת 2005

קטעים מעדותה של

י ו ל י ה   צ ל י נ ס ק ה   ( ד ו ר ה   מ י נ ץ )

ב"יד ושם" 1964

דורה בת יצחק גולדגראבר נולדה בזמושץ  בשנת 1912. עברה לגור בלובלין אחרי נישואיה לישראל מינץ. בעלה הראשון נהרג  ב-1943 עם שבויי מחנה ליפובה. בעלה השני היה המהנדס שלום צוקרמן  (סטניסלב צלינסקי). ב-1945 העידה בפולין נגד הפושעים הנאצים קאליך, שטורם, פוקס, הופמן וורטהוף. עלתה ארצה בשנת 1961.

– – – בנובמבר 1942 הגענו מגטו מיידן-טטרסקי למיידנק. מיד הייתה סלקציה. בשדה של המחנה הפרידו בין זקנים, צעירים וילדים. שלוש נשים לא רצו למסור את הילדים. אחת מאלה הייתה אשתו של בעלי הנוכחי פלה צוקרמן, בנה היה בן ארבע; השניה הייתה דורה ברומברג, בנה היה בן שש; והשלישית הייתה אשתו של פרוון מלובלין עם ילד בן שש. שלוש הנשים נלקחו הצידה והוכו עד מוות לעיני כל. הילדים הוצאו מהן בכוח וצורפו אל שאר הילדים לחלוק עמם את גורלם. הזקנים נשארו בשדה. אנחנו הצעירים הופנינו לעבודה. הזקנים נהרגו בו ביום.                                                                                                                                  למחרת הראתה לנו אשת ס.ס. קבוצה של ילדים מוקפים באנשי ס.ס. ובכלבים, ואמרה לנו: "תסתכלו, הילדים הולכים לגן-ילדים." כל הילדים האלה הוצאו להורג באותו יום.                                                      אשה, שהגיעה למיידנק מגטו מיידן-טטרסקי לאחר "ניקוי" הגטו, סיפרה לי שבעלי נשלח למחנה שבויים ברח' ליפובה.   – – –

 – – – במסדר הראשון שאלו איזה נשים ניהלו מפעל או חנות. נשים אלה מונו להיות "קאפו" או מנהלות עבודה. אני לא נרשמתי.  הלכנו בקבוצות לעבוד בשדה שהיו בו החפצים אשר נלקחו מהיהודים. תפקידנו היה לסדר בחבילות חפצים מאותו סוג – למשל שמיכות.             

– – – שמרו עלינו שנשלים מכסה מסוימת של עבודה. מי שלא מילאה את המכסה – נלקחה ממנה מנת האוכל, "המרק המלוכלך", וחולקה בין האחרות.   כעבור כמה שבועות בחרו כ-500 נשים והפנו אותנו למקום עבודה אחר מחוץ למחנה מיידנק – מחנה פלוגפלאץ.   גם כאן עסקנו במיון והכנת חבילות, והיה לנו תפקיד נוסף: היה עלינו למצוא תכשיטים שנתפרו בכיסי הבגדים. תכשיטים אלה היינו מעבירות לתיבה מיוחדת שעמדה בצד. אני השתייכתי לאלה שנתנו בהן אמון והעסיקו אותן בסידור התכשיטים. – – –

 – – – על גדר התיל, מצידה החיצוני, שמרו אוקראינים. הרבה פעמים היינו זורקות להם דברי ערך, ותמורתם היו נותנים לנו פרוסת לחם. לעתים קרובות הצילה אותנו פרוסה זו מרעב. 

– – – העבירו אותי לקבוצה אחרת. יצאתי עם קבוצה של כ-20 נשים לעבודה בחלק אחר של מחנה פלוגפלאץ. במקום זה היו הרים של תרופות, סירים, צינורות גומי, מערכות מכשירים של רופאי שיניים ורופאים. מקום זה היה קרוב למסילת הרכבת, ועל המסילה תמיד חנו קרונות. תפקידנו היה להעמיס חבילות על הקרונות. במשך שלוש שעות היה עלינו למלא קרון. מכיוון שמילוי הקרון במשך זמן זה היה משימה בלתי אפשרית, החלטנו לסדר את החבילות רק בצידי הקרון כמו קירות שנשענו על דפנות הקרון, וחלל הקרון נשאר ריק. כך נסעו הקרונות חצי ריקים.  מהקבוצה שלנו, שמנתה 20  נשים, ברחה יום אחד  אשה לובלינאית צעירה בשם וולברג. היא דיברה עם איש רכבת שעזר לה לברוח בעת העמסת החבילות. במחנה, במסדר, הודענו לקאפו, שהיא הסתבכה בין סמרטוטים בוערים ונחנקה. וולברג הצליחה להגיע לוורשה ולהשאר בחיים עד תום המלחמה.  

– – – לקחו עשרים נשים מהקבוצה שלנו לקרמטוריום ואחרי כמה ימים הביאו עשרים נשים חדשות. נשים אלה לא ידעו שבעת העמסת הקרון אנו משאירות את תוכו ריק. היה צריך לסדר את החבילות בזהירות, בלי למוטט את הקירות בצדדים. הנשים החדשות שלא ידעו את שיטתנו, גרמו לנפילת הקירות וכך התגלתה השיטה שלנו. קראו לכל הקבוצה וכולנו הוכינו מכות רצח. מאז העמסנו את הקרונות בצורה "נורמלית". בהתחלה חשבנו שזאת משימה בלתי אפשרית, אבל אחרי המכות הבנו שאם לא נעמוד במשימה – יהרגו אותנו. – – –

– – – כל טרנספורט שהגיע למחנה היה עובר סלקציה. זקנים וילדים נשלחו למוות, האנשים הצעירים נשלחו לעבודה.  חוץ מזה הייתה נערכת סלקציה גם בתוך שטח המחנה.  בתוך הצריף הצטוו אנשים להתפשט בנוכחות מפקד הקרמטוריום פאול הופמן, רופא המחנה והקאפו של הצריף. מול צוות זה עברו האסירים בזה אחר זה. הופמן היה מחליט על גורלם.  לא כל יום הפעילו את התנור.  הפעלת התנור הייתה יקרה. הופמן קבע את מספר הנידונים למוות.  ביום הפעלת התנור היו לוקחים גם את כל החולים כדי למלא את המכסה שקבע הופמן. אם לא היו מספיק אנשים פנו גם לאנשי ס.ס. שיתנו אנשים חלשים מקבוצתם. יום אחד, בגלל כאבים ראומטיים חזקים שכבתי, ולא ידעתי שבאותו יום מתקיימת סלקציה במחנה. הגיעה אלי בריצה אחות לובלינאית בשם הוניגמן, וצוותה עלי לעזוב מייד את הדרגש. התנגדתי אבל לבסוף חזרתי לצריף.  באותו יום הרגו את כל החולים שעמדו במסדר. ראינו איך הובילו את כולם למוות. אשה אחת, שמה רוטרובין, צעקה אלינו: " אם תשארו בחיים – ספרו הכל!" 

                                                                                                תרגמה מפולנית:  ד"ר דיאנה בך 

הערה: חלקים מעדותה של יוליה צלינסקה (דורה מינץ) מתארים מעשי זוועה כל כך איומים שעשו הנאצים במיידנק ובפלוגפלאץ, שלא הייתי מסוגלת להדפיס אותם. השמטתי תאורים אלה.

עדותה המלאה נמצאת בארכיון "יד ושם".

כתבה נטע אבידר-ז'יטומירסקי

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עדות ממחנה פלוגפלאץ : יוליה צלינסקה (דורה מינץ)

  1. פינגבק: מחנות – תוכן עניינים | קול לובלין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s