במשך שנים אחדות נטע אבידר ואנוכי היינו ערים לכך כי אין ציון כלשהו למאורעות השואה שקרו בשטח אשר עליו היה המחנה בליפובה 7.
שאלתי על כך את ראש עיריית לובלין הקודם, מר אנדז'י פרושקובסקי. הוא אמר שהשטח נמכר למשקיע פרטי, והנושא אינו בידיו.
ב-2006 החלו עבודות בנייה באתר. ביררתי בעירייה מיהו היזם, וקיבלתי מספר טלפון בוורשה. התקשרתי למספר הטלפון הזה. האיש שענה לי היה אביהו שור, המהנדס הראשי בפולין של חברת 'פלאז'ה סנטר'. החברה הזו היא "הזרוע" של מוטי זיסר אשר עוסקת בבניית קניונים באירופה. סיפרתי לאביהו שור על אודות ההיסטוריה של המקום. עבורו זו הייתה הפתעה. אף גורם לא סיפר להם על אודות ההיסטוריה של המקום.
אביהו שור קישר אותי עם הגברת רוחה לוין, האחראית על הפעילות באירופה של מוטי זיסר.
פגשתי אותה בתל-אביב וסיפרתי לה על אודות ההיסטוריה של המקום. היא השיבה כי לכבוד יהיה להם להנציח את ההיסטוריה של המקום בתקופת השואה.
בלובלין יצרתי קשר עם המהנדס סרג' הלפרן, האיש שפיקח על עבודות הבנייה בלובלין מטעמה של 'פלאז'ה סנטר'. סרג' היה מודע להתחייבות להקים את אתר הזיכרון. אנשי 'פלאז'ה סנטר' עמדו בהתחייבותם, אף שהקניון נמכר לחברה צרפתית טרם השלמתו הסופית. סוכם עם אנשי 'פלאז'ה סנטר' שבאתר יוצבו לוחות זיכרון.
עמדתי הייתה שהטקסט על גבי לוח אחד חייב להיות בפולנית; עמדתי על כך שהטקסט בלוח שני יהיה באידיש, שפתם של השבויים ועובדי הכפייה במקום; אם יהיה מקום ללוח שלישי, על הטקסט בו להיות באנגלית. אמרתי שרק אם יהיה מקום גם ללוח רביעי, הטקסט בו יהיה בעברית.
במָקום הוצבו שלושה לוחות זיכרון (לא היה מקום ללוח רביעי).
הקמת אתר הזיכרון הייתה תלויה עדיין בתיאומים רבים. היה צורך לכתוב נוסח מתאים. רוברט קובלק, ההיסטוריון ממחלקת המחקר של מוזיאון מיידנק, התנדב לעשות זאת. עתה נדרש לתרגם את הכתוב מפולנית לאידיש ולאנגלית.
מי שלקח על עצמו את המשימה היה חברֵנו מייקל רוזנבוש. מייקל נעזר בפרופ' מוניקה אדמצ'יק גרבובסקה, והיא נעזרה ברומן ליטמן, ראש הקהילה היהודית בלובלין.
הביצוע עצמו היה באחריות 'פלאז'ה סנטר' ובמימונה, וזאת באמצעות סרג' הלפרן.
תודתנו נתונה לסרג' הלפרן, לרוברט קובלק, למייקל רוזנבוש, לפרופ' אדמצ'יק גרבובסקה ולרומן ליטמן על עזרתם.
תודה מיוחדת נתונה למוטי זיסר אשר באמצעות חברת 'פלאז'ה סנטר' מימן את הפרויקט והיה המבצֵע.
תודה מיוחדת נתונה גם לגברת רוחה לוין. הגברת לוין נענתה ברצון ובחפץ לב להצעה להנציח את האירועים שקרו במחנה.
המסקנה הנובעת מכל זאת היא שהנוכחות שלנו בלובלין והקשרים האמיצים עם אנשי העיר הם שהביאו לקיום ההנצחה לזכר השבויים ועובדי הכפייה שהיו במָקום.
ההנצחה חשובה לנו כיהודים וכיוצאי לובלין, אולם היא חשובה גם לתושבי העיר הפולנים. השבויים היהודים במחנה ליפובה 7 היו חיילים בצבא הפולני. האתר וההתרחשות בו הם חלק מההיסטוריה (העצובה לפרקים) של העיר לובלין.
הקמת האתר היא עדות לשיתוף פעולה מועיל לכולם בין ארגוננו לבין העיר לובלין.
קול לובלין 