פרופ' מאיר בלבן ועיר היהודים בלובלין

נטע ז'יטומירסקי אבידר

Die Judenstadt von Lublin / Majer Balaban

חוברת מספר 50 שנת 2014

במלחמת העולם הראשונה נסוג הצבא הרוסי מלובלין, והעיר נכבשה על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי.

יחד עם הצבא נכנס ללובלין קצין, רב צבאי, אשר מונה כפקיד לענייני היהודים מטעם שלטונות הכיבוש האוסטרו-הונגריים בפולין. היה זה ההיסטוריון מאיר בלבן.

בעת שהותו בלובלין בשנים 1918-1916 חקר את תולדות יהודי לובלין. לאחר חיפוש בספריות ובארכיונים בעיר, קריאה, בדיקה וניתוח של מקורות היסטוריים רבים ומגוונים כתב בלבן את המונוגרפיה הראשונה של קורות יהודי לובלין, החל מראשיתם ועד לימיו.

בשנת 1919 הודפסה בברלין המונוגרפיה שכתב על "עיר היהודים בלובלין".

 "עיר היהודים בלובלין"

הספר משלב בין תיאור של מראה העיר בהווה (כלומר בעת פרסום הספר) לבין מחקר על אודות קורותיה בעבר של קהילת יהודי לובלין.

מאיר בלבן הִרבה לסייר בכל חלקי העיר ותיאר את רחובותיה, את בתי התושבים, את בתי הכנסת. תיאורי העיר בהווה עשירים, ציוריים, מדויקים ושלובים בהסברים על אודות המקום. כך למשל הוא תיאר את רחובות הרובע היהודי "הבנויים על טרסות – – – שני רחובות עוטרים בחצי-מעגל את הטירה מצד דרום: רחוב קרבייצקה (החייטים) ורחוב פודזאמצ'ה (למרגלות הטירה). – – – דבר אחד משותף לכל הבתים: גגות שבורים, רצפות מבוקעות, מדרגות עקומות והמון דיירים, למרות שהבתים נוטים כבר ליפול. ססגוניותם של הבתים מרהיבה עין ומעשירה את ציוריותם. כאן וברחוב הצדדי מתגוררים בני דלת-העם".

את המחקר ההיסטורי על אודות הרובע היהודי הוא פותח בראשית ההתיישבות היהודית במאה ה-16 למרגלות הטירה של לובלין. באותה העת נאסר על היהודים להתיישב בעיר הנוצרית. בפרקים הבאים בספר מתוארים התבססות הקהילה היהודית בלובלין, זכויותיה וחובותיה של הקהילה, חיי התרבות היהודיים בעיר במאות ה-16 וה-17, הרבנים הגדולים, רופאים חשובים, הדפוס בלובלין.

בימי תפארתה של לובלין נערכו בה הירידים הגדולים. היא הייתה מרכז האוטונומיה היהודית בפולין, מקום מושבו של ועד ארבע ארצות. הירידים הגדולים הביאו לשגשוג כלכלי של העיר.

במרכז העיר לובלין, בכיכר השוק, עמד טריבונל הכתר – בית המשפט הפולני העליון לשיפוט פלילי.

מאיר בלבן חקר תעודות ומסמכים בטריבונל ובספריות אחרות בלובלין, ובעקבות זאת כתב פרק מצמרר על אודות משפטי עלילות הדם שהתנהלו בטריבונל הכתר נגד היהודים ופסקי דין המוות אשר הוצאו במשפטים אלה.

באמצע המאה ה-17 הקיץ הקץ על פריחתה של לובלין היהודית. בשנים 1660-1648 לובלין הייתה למשיסה בפרעות הקוזאקים של חמלניצקי וממשיכיו. מאיר בלבן ערך בחינה מעמיקה של התיעוד ההיסטורי על אודות יהודי לובלין בעת המרד הגדול של הקוזאקים, לרבות השרֵפה הנוראה בלובלין בשנת 1656. הוא כתב כי לאחר מאורעות אלה "עיר היהודים הצטיירה כתמונה איומה של חורבן והשמדה. – – – מוות וכיליון השתררו במקום שבעבר היו החיים מפכים בו כמעיין".

לובלין חדלה לשמש כמרכז. מאה שנים עברו עד שרחוב היהודים נבנה שוב.

במאה ה-18 התנהל מאבק כלכלי בנושא זכותם של היהודים לגור בתוך העיר הנוצרית ולעסוק בה במלאכה ובמסחר. בלבן כתב הן על בעלי המלאכה בלובלין, הן על ענקי הרוח באותה התקופה.

גם בית עלמין הוא מקור היסטורי. המצבות והכתובות על המצבות מספרות את תולדות העיר.

מאיר בלבן הכיר את ספרו של שלמה-ברוך ניסנבוים מלובלין, אשר כתב את תולדות היהודים בלובלין לפי כתובות שהעתיק מהמצבות בבית העלמין העתיק של העיר.

את פרק הסיום בספרו הקדיש מאיר בלבן לבית העלמין בלובלין כמקור היסטורי.

אין שום אפשרות לנתק את תוכן הספר מהרישומים הנפלאים המלווים את הכתוב. שותף נאמן למאיר בלבן היה האדריכל קרל ריכרד הֵנקֶר (Karl Richard Henker) משרלוטנבורג. במיומנות, ברגישות ובחיוניות רשם ריכרד הנקר את רחובות העיר ובתיה הציוריים. רישומים יפים להפליא אלה הם היום מזכרת מעולם שלא נוכל לראותו שוב.

כאשר כתב מאיר בלבן את המונוגרפיה על לובלין, היו פתוחים לפניו כל המקורות: הארכיונים של לובלין, ספרים שכתבו קודמיו. העיר עצמה עמדה על תלה והייתה שוקקת חיים.

חלק מהארכיונים והספריות שהתבסס עליהם, נשמד ונעלם בשואה. מסמכים ותעודות שבדק, אינם קיימים היום. העיר שהוא טייל ברחובותיה, אינה קיימת היום. אפילו המצבות שתיעד בבתי העלמין, נותצו ואינן עוד.

בלי שידע זאת, הוא כתב את הפרק האחרון בחייה של העיר. הפרק הזה נכתב בשנים האחרונות שלפני מותה. לאחר מסכת חיים שנמשכה ארבע מאות שנים נותרו לעיר היהודים בלובלין רק עוד עשרים שנות חיים. הספר שנכתב על אודות עיר חיה הוא היום מצבה לעולם שנכרת ואיננו.

הספר נכתב במקורו בגרמנית. הוא תורגם ליידיש ולפולנית.

פרקים בודדים מתוך הספר תורגמו לעברית. אותם הפרקים פורסמו בספר "יזכור" של קהילת לובלין. אולם מדוע לא תורגם הספר בשלמותו לעברית?

 

פרופ' מאיר בלבן – ההיסטוריון של יהדות פולין

נולד בלבוב בשנת 1877. למד משפטים והיסטוריה באוניברסיטה של לבוב. לפני מלחמת העולם הראשונה היה מורה לדת בבתי ספר תיכוניים בלבוב. במלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי. יסד וניהל בוורשה את הסמינר לרבנים "תחכמוני".

מאיר בלבן נחשב למניח היסוד לכתיבת ההיסטוריה של יהודי פולין. מחקריו התמקדו בחקר חיי הקהילות, והוא ביסס אותם על אוסף עשיר של מקורות שמצא בארכיונים. את המקורות האלה ניתח באופן מדוקדק בשיטות מחקר מודרניות.

מאיר בלבן היה מורה דרך לדור של היסטוריונים יהודים צעירים בפולין.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גברה התעניינותם של סטודנטים יהודים בהיסטוריה היהודית. ביוזמת הסטודנט עמנואל רינגלבלום נוסד בוורשה חוג ההיסטוריונים הצעירים. הידועים מבין חברי החוג היו רפאל מאהלר, פיליפ פרידמן, ישעיהו טרונק, מאיר קוז'ן, יוסף קרמיש וההיסטוריונית בת לובלין בלה מנדלסברג-שילדקרויט. מורי הדרך של חוג ההיסטוריונים הצעירים היו ד"ר מאיר בלבן וד"ר יצחק שיפר.

באותו הזמן נוסד בווילנה "המכון המדעי היהודי" ("ייווא": יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט) לחקר היהדות בשפת יידיש. שניים מהאישים הבולטים במחלקה למחקר היסטורי של המכון היו אליהו צ'ריקובר ושמעון דובנוב.

בשנת 1928 נפתחה באוניברסיטה של ורשה קתדרה ללימודי היסטוריה יהודית. הייתה זו הקתדרה הראשונה והיחידה שקמה בפולין לנושא תולדות עם ישראל. בקתדרה הזו הרצה ד"ר מאיר בלבן, ובשנת 1936 התמנה בה לפרופסור. תלמידיו של פרופסור בלבן כתבו בהדרכתו עשרות מונוגרפיות; רובן נשתמרו עד היום (בכתב יד) בארכיון של הוועדה ההיסטורית היהודית בפולין.

מבין עשרות מחקריו ומאות פרסומיו כדאי לציין את כתביו בנושאים הבאים: תולדות היהודים בקרקוב, בלובלין ובלבוב; ועד ארבע ארצות; תולדות היהודים בפולין; תולדות הקראים בפולין; התנועה השבתאית והתנועה הפרנקיסטית בפולין. כמו כן הוא ליקט ופרסם בספר רשימות ביבליוגרפיות של תולדות היהודים בפולין.

בימי הכיבוש הנאצי של פולין שימש פרופ' מאיר בלבן כראש המחלקה לארכיב היודנראט בגטו ורשה. הוא סירב להיענות לבקשת ידידיו הפולנים, שהציעו לו להימלט מן הגטו בוורשה. הוא נפטר בגטו ורשה ב-26.12.1942 ונקבר בבית הקברות היהודי הישן. במילים מצמררות ספד לו עמיתו, ההיסטוריון יצחק שיפר, שאף הוא נרצח מאוחר יותר בידי הנאצים[1]:

"מאיר בלבן, ההיסטוריון היהודי הגדול!

מלווים אותך עתה למנוחת הנצח שלך הפרנסים והרבנים, ראשי הקהילות וצירי ארבע ארצות, ראשי הישיבות והשתדלנים מהדורות הקודמים של יהדות פולין, אשר חיבוריך הם מצבת זיכרון לזכרם, לזכר קהילות קדושות, לערים ואמהות בישראל: לבוב, לובלין וקרקוב, למנהיגיהן והמוניהן.

את שליחותך הגדולה מילאת.

אתה, בלבן, שהיית כותב תולדות יהודי פולין –

שוב אין עבודה בשבילך… הקיבוץ היהודי בפולין איננו עוד… נשארו רק חרסים שבורים… נסתיימה התקופה – תקופה של יהדות מפוארת הושמדה, ונסתיימה יהדות פולין".

 

 

מקורות

    • אסף, דוד (2003, 30 באפריל). מרחוב היהודים לשער היהודים. הארץ, ספרים, עמ' 11-10.
    • בלבן, מאיר (1957). בצוק העתים. בתוך נחמן בלומנטל ומאיר קוז'ן (עורכים), אנציקלופדיה של גלויות. כרך ה: לובלין, עמ' 85 – 100. ירושלים ותל-אביב.
    • בלבן, מאיר (1957). טיול בגטו לובלין. בתוך נחמן בלומנטל ומאיר קוז'ן (עורכים), אנציקלופדיה של גלויות. כרך ה: לובלין, עמ' 237 – 258. ירושלים ותל-אביב.
  • האנציקלופדיה העברית (הערך "בלבן, מאיר שמואל").

 

  • מאהלר, רפאל (1965). חוג ההיסטוריונים הצעירים בוורשה. בתוך בלה מנדלסברג-שילדקרויט, מחקרים לתולדות יהודי לובלין, עמ' 29 – 38. תל-אביב: חוג מוקירי שמה של בלה מנדלסברג-שילדקרויט.
  • Balaban, Majer (1919). Die Judenstadt von Lublin (mit Zeichnungen von Karl Richard Henker). Berlin: Judischer Verlag.
  • http://www.daat.ac.il/daat/chinmuch/mosdot/hamahon1-2.ht

[1] ההיסטוריון יצחק שיפר נתפס בימי הגירוש האחרון והמרד, נשלח למיידנק, ושם נרצח כנראה בעת הטבח הכללי של יהודים במחנות לובלין בנובמבר 1943.

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s