בית החולים היהודי – רח' לוברטובסקה 83 (בעבר 53)

חוברת מס' 48 שנת 2012

בסמוך זה לזה ניצבים בקצה רחוב לוברטובסקה שלושה מבני ציבור יהודיים מרשימים. מבנים נאים אלה הם עדות אילמת לעברה המפואר של קהילה יהודית רבת גוונים ורבת יכולת. הם הוקמו למטרות שונות בעקבות מאמציהן של קבוצות שונות בתוך הקהילה היהודית. שלושתם היו למקור גאווה לקהילה כולה:
– "ישיבת חכמי לובלין" מיסודה של 'אגודת ישראל'
– בית התרבות על-שם י"ל פרץ מיסודה של תנועת 'בונד'
– בית החולים היהודי
העתיק שבהם הוא בית החולים היהודי.

ב-14 בנובמבר 1886 נפתח בית החולים היהודי בלובלין. הוא הוקם בכספי תרומות של יהודי לובלין והמחוז. באיגרת ההתרמה הכריזו ראשי הקהילה על המטרה: "לייסד ולהקים בית חולים חדש, בית רחב ידיים כלול בהדרו". בראש החותמים על איגרת ההתרמה להקמת בית חולים יהודי נמצא את שמותיהם של שני רבנים דגולים: רב העיר, ר' שניאור זלמן פרדקין, "הגאון מלובלין"; והצדיק רבי לייבלי אייגר.
ר' שניאור זלמן פרדקין, רב ופוסק חב"די, היה גאון "בזכות עצמו", אך כדאי להכיר גם את ה"ייחוס" שלו: נכדו היה המפקד הראשון של הפלמ"ח, האלוף יצחק שדה.
רבי לייבלי (יהודה לייב) אייגר היה אבי שושלת אייגר (שושלת לובלין) בתנועה החסידית.

המנהל הראשון והרופא הראשי של בית החולים היהודי היה ד"ר בנימין טץ.
בשנת 1898 התמנה ד"ר יעקב צינברג לרופא ראשי ומנהל. הוא כיהן בתפקידו במשך כארבעים שנה. וכך נכתב על אודותיו:
"ד"ר צינברג, יליד לובלין, למד רפואה בוורשה. השתייך לחוג המתבוללים. בביתו דברו פולנית. בראשית דרכו הרפואית עורר התנגדות מצד הציבור, שהעדיף להתרפא אצל נוצרי ולא אצל יהודי מתבולל. במסירותו לחולים רכש במהרה את חיבת הקהל. בחולים עניים טיפל חינם. נאמר עליו כי 'לא היה לב יהודי בעיר, שד"ר צינברג לא שם אזנו לו במשך עשרות שנות פעולתו הרפואית'.
בהנהלתו היה בית החולים היהודי לאחד המוסדות המכובדים בעיר ובמחוז. במשך שנים היה סגן יו"ר של לשכת הרופאים, יהודי יחיד במעמדו. במהלך חייו השתנו דעותיו הפוליטיות מהתבוללות לציונות.
הוא נפטר ביוני 1939. בעת מסע הלוויה נסגרו החנויות ברחובות ואחרי ארונו הלכו אלפי יהודים.
בבית הקברות היהודי נכרה קברו ליד אביו וד"ר טץ, הרופא הראשי של בית החולים היהודי לפניו."

בית החולים היהודי ידע עליות ומורדות. המצב הכספי היה קשה. לאחר מלחמת העולם הראשונה שוקם והורחב בעקבות מסע התרמה נוסף שנערך בקרב יהודי לובלין.
משנת 1936 ואילך ניהל את בית החולים ד"ר הנריק (הירש) מנדלבאום. במחצית השנייה של שנות השלושים, ערב מלחמת העולם השנייה, היה בית החולים מוסד מפואר מבחינה מקצועית ומבחינה חומרית. הרמה הרפואית בו הייתה גבוהה, הוא כלל כ-100 מיטות והיה משוכלל ומצויד היטב. בבית החולים היהודי היו חדרי ניתוח, מחלקה פנימית, מחלקה נוירולוגית, מחלקת עיניים, מחלקת עור, מחלקת יולדות, מחלקת גרון ואוזניים, מעבדות, מכון רנטגן ומחסן תרופות.
בשנת 1930 נפתחה בבית החולים מחלקת ילדים. מחלקה זו הייתה מצוידת היטב הודות לסיוע שנתקבל מ'אגודת הנשים הציוניות' בלובלין ומ'ארגון יוצאי לובלין' באמריקה.
בשנת 1938 נוסד מכון להידרותרפיה.
ליד בית החולים התקיים בית מדרש, והחולים התפללו בו.
גן נאה הקיף את בניין בית החולים.
מתנדבות מחֶברת 'ביקור חולים' היו באות לתמוך בחולים עניים ולהגיש להם "א גלעזעלע טיי" – כוס תה, פרוסת עוגה ופירות.
בכל ערב שבת התקיימו בבית החולים הרצאות פומביות של הרופאים בנושאים רפואיים.
נזכיר רק אחדים מהרופאים הרבים, המעולים והמסורים שעבדו בבית החולים היהודי: ד"ר אברהם קרשמן, ד"ר הולצברג, הרופאים המנתחים ד"ר שמואל רוזן וד"ר יהודה שפירא, רופא העיניים ד"ר זיגלווקס, רופאי הילדים ד"ר הירש טננבאום וד"ר ליאון כגן. מנהל המעבדה היה ד"ר מיצ'סלב צוקרפיין. במחלקת הרנטגן עבדו ד"ר שיף והרופאה ד"ר סירקין.

תקופת הכיבוש הגרמני
אחד הקורבנות הראשונים בתקופת הכיבוש הגרמני היה הבקטריולוג של בית החולים, מנהל המעבדה ד"ר צוקרפיין. עם כניסת הגרמנים לעיר העלילו כי הוא מכין חומר בקטריאלי אשר נועד להפיץ מחלות מידבקות בקרב אנשי הצבא, וד"ר צוקרפיין נידון למוות.
יהודים שגורשו משטטין (כיום שצ'צ'ין), הובאו ללובלין. הזקנים והחולים מבין אלה לא היו מסוגלים ללכת בשלג, והם הוכנסו לבית החולים כשידיהם ורגליהם קפואות. במשך יום אחד בוצעו בבית החולים היהודי עשרות ניתוחים באצבעות הרגליים והידיים.
פליטים רבים מערי פולין השונות הגיעו ללובלין והציפו את העיר. עקב כך נוצרה מצוקת שיכון חריפה, ותושבי העיר נאלצו לקלוט בדירותיהם את הפליטים. צפיפות, רעב, קור ותנאי תברואה לקויים גרמו להתגברות התחלואה בגטו. בית החולים נאלץ להתמודד עם עומס רב של חולים בד בבד עם מחסור בציוד, במיטות ובתרופות.
בשנת 1941 פרצה מגפת טיפוס בגטו, ובית החולים היה צר מלהכיל את מספרם הרב של החולים. נפתח בית חולים חדש למחלות מדבקות; היה זה בית התרבות ע"ש י"ל פרץ. בנייתו הושלמה ערב המלחמה, אך הוא לא נחנך – חנוכת הבית נקבעה ל-1 בספטמבר 1939… עתה הוסב בית התרבות לבית חולים לנפגעי המגפות.
באותם הימים הקשים, בעת שיהודי לובלין נכלאו בין גדרות הגטו, פתח בית החולים את שערי גנו בפני הילדים. כל גני העיר נותרו מחוץ לתחום עבור היהודים, ולא היה לילדי הגטו מקום לשחק בו פרט לגן שהקיף את בית החולים היהודי.
רק המציאות האכזרית יכולה לביים תמונה כזו: בתוך הבניין נאנקו וגססו החולים, ולמטה בגן שיחקו ילדים.
לא לזמן רב.

26 במארס 1942 – יום חיסול בית החולים היהודי
"מי שעבר עליו היום ההוא ולא זרקה שיבה בו, לא ילבין שערו לעולם"
כך כתבה שרה (סויקה) ארליכמן-בנק, אחות בבית החולים. ואלה דבריה:
"בית החולים הוקף אוקראינים מכל עבריו.
הוטל עלינו להוציא במו ידינו את החולים הקשים על אלונקות למקום האיסוף שבבנין השומר. אלה החולים שעוד אתמול טיפלנו בהם במסירות נפש! תוך רגעים ספורים דמו לערימת הזבל המחכה לעגלת האשפה.
הפרידו בין משפחות שהיו כאן ביחד. היו מעשי זוועה עד טירוף.
השיא שבהם היה פינוי חדר התינוקות, שרק עכשיו נולדו. מהקומה השנייה זרקו דרך החלונות את התינוקות שרק נולדו. בכי העוללים וזעקות האמהות האומללות מצלצל עד היום באוזניי.
אחר כך בא תור החולים המתהלכים והפרסונל. עם פנקסים ביד עמדנו לפני הקלגסים. ברמיזת אצבע שמאל או ימין, קבעו לחיים או למוות."

חייהם של החולים הקלים, אלה שסומנו "לחיים", היו קצרים מאוד. החולים הקלים והצוות הרפואי הוסעו במשאיות ליער ניימצה, כ-15 קילומטרים מלובלין, ונורו שם למוות.

קבוצה קטנה של אנשים, ביניהם גם סויקה ארליכמן, הושארה בחיים כדי לנקות את בית החולים ולהכינו לקבלת חולים חדשים – חיילים גרמנים פצועים מהחזית הסובייטית.

כיום זה בית חולים ליולדות ולגינקולוגיה, המשרת את אוכלוסיית העיר.

כתבה : נטע ז'יטומירסקי-אבידר

מקורות
ארליכמן-בנק, שרה (סויקה) (1976). בידי טמאים. תרגום: נחמיה רבן. תל-אביב: בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד.
ארליכמן-בנק, שרה (תשמ"ו). סויקה: האשה ששרתה עם אלהים ואנשים. עפולה: הוצאת המשפחה.
בלומנטל, נחמן וקוז'ן, מאיר (עורכים). (1957). אנציקלופדיה של גלויות: כרך ה – לובלין. ירושלים.
קול לובלין, 17 (1982).
קול לובלין, 21 (1986).
קול לובלין, 22 (1987).

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בית החולים היהודי – רח' לוברטובסקה 83 (בעבר 53)

  1. פינגבק: אתרים בלובלין – תוכן עניינים | קול לובלין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s