בית הספר "שבסובקה" / דוד שטוקפיש

(חוברת מס' 40 שנת 2004)

 בית ספר עממי לילדי יהודים. לא למדו בו בשבתות, ומכאן כינויו "שבסובקה".

כשהיינו ילדים….

ממרכז העיר העתיקה יורד דרומה רחוב רחב ונאה – רח' זמויסקה. בית מספר 21 אינו שונה בחזותו משאר בתי המגורים ברחוב. דרך שער מקומר נכנסים לחצר. בקצה החצר, בבית הנמוך ממול, היה בית ספר עממי לבנים מספר 28. לא היה מבנה ייעודי מיוחד לבית הספר. חדרים שנשכרו בבית מגורים רגיל הפכו להיות לחדרי כיתות עם לוח וגיר. בשאר הדירות בבית הגדול המשיכו להתגורר דיירים שהשלימו עם נוכחות התלמידים, עם צלצולי הפעמון להפסקה ועם משחקי הכדור בחצר. מכיוון שהיה זה בית ספר לילדים יהודים, לא למדו בו בשבתות ומכאן כינויו "שבסובקה". זה היה ההבדל בינו לבין בתי הספר העממיים הפולנים שבהם יום ראשון היה היום החופשי מלימודים. הבדל נוסף: בשיעורי הדת למדו תנ"ך ולא את הקטכיזם הקתולי. בכל שאר הנושאים צריך היה בית הספר לענות על כל דרישות משרד החינוך הפולני.
בפולין היה חוק חינוך חובה חינם. החוק חל על כל ילדי המדינה, גם על היהודים. קנס הוטל על הורים אשר לא שלחו את ילדיהם לבית הספר. שפת הלימוד הייתה פולנית, תכנית הלימודים הוכתבה ע"י משרד החינוך הפולני, ומבנה בית הספר עמד תחת פיקוח.
בבית הספר מספר 28 התלמידים כולם היו יהודים. הגענו לבית הספר מכל קצות העיר. בין חבריי לכיתה היו מתתיהו הורן, יהודה ז'יטומירסקי, יהושע דמבין, יחיאל הרשנהורן, ריימן, קנטור. היינו ידידי ילדות. בגיל ההתבגרות הצטרפנו לתנועות נוער שונות – בית"ר, השומר הצעיר, הנוער הציוני, צעירי בורוכוב, בונד, המזרחי – והתלהטו בינינו עימותים פוליטיים סוערים…
מנהל בית הספר היה ישראל אלוור – יהודי גליצאי מתבולל. הוא היה פדגוג נאור, שלא דגל בעונשי גוף, אלא בשיחות חינוכיות עם תלמידיו. ביתו היה בין בית הספר לבין הבית שלי. הייתי מאושר להיות "נושא הכלים" שלו – לשאת את תיק הספרים שלו כשאני מתלווה אליו בדרכו…
המורים היו יהודים. צבי פראקטר היה מורה טוב ואהוב. בשנים מאוחרות יותר כיהן הוא בתפקיד מנהל בית הספר. המורה פנחס הוכגמיין לימד חשבון ופולנית. שפייר היה מורה לדת ישראל.
המורה הדסה שוורץ לימדה זמרה ומוזיקה. צרפתית לימדה אותנו המורה היפה קלרה טמקין, וכולנו קצת אהבנו אותה בסתר לבנו.
היו גם שתי מורות פולניות: קוחנסקה וסמרצ'נסקה.
אל המורים התייחסנו בכבוד וביראה.
ומדוע ביראה?
באותן שנים עדיין היו נקטו חלק מהמורים בעונשים פיזיים. העונש המקובל ביותר היה מכות בסרגל על אצבעות הידיים. "פטנט" זה היה אהוב במיוחד על מחנך הכיתה המורה קאי. המורה היהודי קאי הזדהה לגמרי עם הפולנים. היה מגדף אותנו בפולנית "פארשיבע ז'ידי", ומכה את אצבעותינו בסרגל, כשאנו סופרים את המכות בקול רם…
תלמיד שהעז לבוא לכיתה לא מסופר – המורה קאי גילח פס אחד ארוך בשערו מהמצח עד העורף. אחרי זה התלמיד כבר רץ אל המספרה להשלים את התספורת.
הוא שרד את המלחמה.
עלה לישראל.
ערירי.
היה נודד בין בתי תלמידיו, נושא מונולוגים ארוכים בפולנית משובחת, מעשן, שותה תה ומוכר לתלמידיו לשעבר פוליסות ביטוח.

Advertisements

3 מחשבות על “בית הספר "שבסובקה" / דוד שטוקפיש

  1. פינגבק: תי ספר ומוסדות חינוך – תוכן עניינים | קול לובלין

  2. פינגבק: בתי ספר ומוסדות חינוך – תוכן עניינים | קול לובלין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s