המסע ללובלין / ירוחם שפט (שטוקפיש)

ירוחם שפט (שטוקפיש)
המסע ללובלין

חוברת מספר 48 שנת 2012

במרץ 1942 החלה לפעול מכונת ההשמדה של הגרמנים על הקרקע הנוחה של פולין.
אחרי שבעים שנה, במרץ 2012, יצאה קבוצה של חברי 'ארגון יוצאי לובלין', בני דור ההמשך, לחוות ולראות את שהכירו וחוו הוריהם והורי הוריהם. כארבעים איש ואישה מכל העולם מצאו לנכון "לזכור ולא לשכוח".

הורַי, דוד שטוקפיש ורבקה לבית רוזנבוש, נולדו, גדלו והתחתנו בלובלין. שמונה ילדים כללה כל אחת ממשפחותיהם הענפות. לימים הם ביקרו בפולין כמה פעמים, וכשחזרו ארצה אבי נהג לספר לי על אודות הסבל אשר חווה בביקורו. הוא היה אומר לי ביידיש העשירה שלו: "אויסער ווייטאָג, איס דאָרטן גאָרנישט וואָס צוּ זעען."

יהדות פולין הייתה מהוותיקות באירופה, ושורשיה מגיעים עד לתחילת המאה ה-14. במשך הדורות ידעה קהילה זו עליות ומורדות, אך בל נטעה: גם בעליות היו חיי הקהילה דלים וצנועים. המלחמות התכופות, המחלות הנלוות לתנאי מחייה קשים והמעבר משלטון אחד למשנהו לא היטיבו עם אוכלוסייה מאמינה זו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי לובלין למעלה מ-40,000 נפש. רוב המשפחות היו ברוכות ילדים, וילד שהשלים את לימודיו בבית הספר העממי נחשב בר מזל ומשכיל. אולם גם העוני אשר שרר ברוב המשפחות היהודיות בלובלין וקשיי החיים היו כאין וכאפס בהשוואה למאורעות שהן החלו לחוות עם כיבוש פולין ב-1 ספטמבר 1939.

עברנו ברחובות לובלין. חלק מאתנו זכו לראות את הבתים אשר הוריהם, ואף הם עצמם, גרו בהם.
אנו לא מצאנו זכר לשכונה שאבי ומשפחת שטוקפיש גרו בה.

אין ספק שבביקורנו ראינו גם כמה נקודות אור. התרשמנו מהצלחתם המדהימה של אנשי 'תיאטר NN' ויהודי המקום לשמר את המורשת של יהדות פולין בכלל ויהדות לובלין בפרט.
מפעל ההנצחה ב'תיאטר NN', בית הכנסת היחידי ששרד ברחוב לוברטובסקה (הארכיון והחדר "אנחנו פה"), ישיבת חכמי לובלין, הקראת השמות בפרויקט "לכל איש יש שם", הראיונות שקיימו תלמידי תיכון מקומיים עם משפחות הניצולים – כל הפעולות האלו בלובלין מצטרפות לשחזור המדויק של מחנות ההשמדה, לאנדרטה המרשימה שבמיידנק הנמצאת ליד הר האפר אשר נוגע בנימי נפשו של כל אדם, למוזיאון בבלז'ץ ולאנדרטה המרשימה שם לזכר יהדות פולין.
בנאומים הרשמיים שהשמיעו נציגי ממשלת פולין בטקס הממלכתי בבלז'ץ, חסר לי משפט אחד של התנצלות על חלקם של פולנים רבים בשואה. לצערנו, לא מעטים מהם עסקו בתרגום התאוריה הנאצית לשפת המעשים.

הצטרפותם של ילדינו, גלית ואמיר, למסע זה עזרה לי ולרותי אשתי לעבור את המסע הקשה הזה. היה בכך כדי להשקיט מעט את יצר הנקמה המפעם בנו בהיזכרנו כי לא הכרנו כלל את הסבים והסבתות שלנו, ומחצית מהדודות והדודים נרצחו בתנאים נוראיים. דרכנו לנקום הייתה לעמוד על האדמה המחוללת הזו ולזעוק: אנחנו ודור ההמשך שלנו כאן, למרות כל מה שהארץ הזו עשתה לעמנו.

אכן, היה זה מסע קשה.
נוכחתי כי צדק אבי באומרו ש"פרט לכאב אין שם מה לראות." אין לנו מה לראות שם, אך יש לנו מה להראות: אנחנו כאן, בישראל, ועם ישראל חי!

כ"ז סיון תשע"ב
18 באפריל 2012

Advertisements

מחשבה אחת על “המסע ללובלין / ירוחם שפט (שטוקפיש)

  1. פינגבק: המפגש בין יוצאי לובלין ודורות ההמשך לבין העיר היום – תוכן עניינים | קול לובלין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s