סגרתי מעגל ומעגלים חדשים נפתחו / איטה הלברשטדט-פישברג

רשמי סיור בלובלין, יוני 2006

איטה הלברשטדט-פישברג
סגרתי מעגל ומעגלים חדשים נפתחו

(חוברת מס.42  שנת 2006)

בעקבות ההזמנה לקונצרט – פרי יוזמתם המשותפת של יושב-ראש הארגון, מר יוסי דקר, ושל ראש עיריית לובלין – נסענו ללובלין בתחילת יוני השנה לסיור בן חמישה ימים.
מתוך שפע החוויות הרגשיות שחווינו בחרתי להתמקד באחדות מהן מנקודת מבט אישית: הביקור בבית אבי, הביקור בישיבת חכמי לובלין ומעט חוויות מהביקור ב"תיאטר NN".
* * *
סוף-סוף הגיע היום הנכסף.
היום נבקר בישיבת חכמי לובלין. הדרך לישיבה עוברת לאורך רחוב לוברטובסקה המפורסם. בדרך נפגוש סוף-סוף את הבית של אבא אשר משפחתו התגוררה בו, משפחת הלברשטדט – הסב איצ'לה הלברשטדט וכל המשפחה המורחבת.
"הבית". זהו העוגן. זהו המוטו המלווה את סיפוריו של אבא, בעיקר כאשר נוגעים בנקודה המשפחתית – מכל זווית שהיא. הזיכרונות הם על משפחה חמה ואוהבת – אמא, אבא, שישה ילדים, סבא, דודים, בני-דודים… כאן ישבה משפחה שלמה על כל צאצאיה וניהלה חיים תקינים לגמרי באווירה יהודית חרדית טיפוסית. כאן התבשלו המאכלים הכי טעימים של סבתא אסתר, סבתא שמעולם לא זכיתי להכירה. כאן…
בבת אחת נותקה השרשרת ונקטעו חיים באִבּם כאשר החלה לפעול מכונת ההשמדה הנאצית.
התחושה הזאת – תחושה של חוסר אונים משווע – נולדה עת החליט אבא, בחור צעיר בן 20, לעשות מעשה ולעזוב את ה כ ו ל על מנת לשרוד. איש מבני המשפחה לא נעתר לתחנוניו להצטרף אליו… זהו מטען שהוא נושא עִמו במשך כל חייו. זכרונות העבר, נקיפות המצפון ורגשות האשם על שלא הצליח להציל איש מהם אינם נותנים לו מנוח גם היום.
לאחר שנות דור אני – הנינה של ר' איצ'לה הלברשטדט, הנכדה של יוסף והבת של אהרון – מגשימה חלום של אבא וגם שלי ומגיעה סוף-סוף כדי לראות את הבית אשר שמעתי עליו כל כך הרבה. איזו התרגשות!
צועדים אנו לאורך רחוב לוברטובסקה הארוך. יצאנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לתפילה בישיבה בשעה שתואמה עם הרב אשר מגיע באופן מיוחד מקהילת ורשה.
הרחוב נראה ריק ושומם למדי בשעה מוקדמת זו. אנו חברי הקבוצה צועדים בעקבות יוסי דקר, היושב-ראש והמנהיג הנמרץ שלנו, המובילנו ביד רמה ומפנה את תשומת לבנו לאתרים חשובים ומעניינים הנמצאים בדרך. כולנו לבושים בגדי חג, ואנו חשים מעין התרוממות רוח לקראת הביקור הנכסף בישיבה אשר "נפל" בדיוק בשבת של חג השבועות . איזו סמליות!
בעיני רוחי אני מנסה לדמיין את מראה הרחוב בימים ההם שלפני המלחמה. היה זה רחוב שוקק חיים, ובו התגוררו רבים מהיהודים שניהלו כאן חיים תקינים, וקיימו חיי קהילה לתפארת. חלקם היו יהודים פשוטים – חנוונים ורוכלים, סוחרים, בעלי מלאכה, עגלונים וקצבים – וחלקם השתייכו לשכבת האינטליגנציה שהייתה ערה ופעילה: מורים ותלמידים, מנהיגי מפלגות, בעלי ממון וכו'.
כאן היו מוסדות חינוך, בתי-כנסת, מוסדות צדקה, בית-חולים וכל השאר.
אנו עוברים על פני השוק שהתקיים כאן גם אז. נדמה לי שאני שומעת צעקות רוכלים…
בהדרת קודש עוקבת אני אחרי מספרי הבתים… בית מספר 44 ניצב לפנַי במלוא הדרו, ואני נפעמת מעוצמת ההתרגשות! הקבוצה ממשיכה "לדהור" לעבר הישיבה, ואילו אני עוצרת. ויטק, המלווה-הידיד מ"תיאטר "NN אשר עוקב בדריכות אחר תגובותיו של כל אחד מאִתנו, מבחין במבוכתי לנוכח החשש להיוותר לבד; הוא מתנדב להיות לצדי וללוות אותי בביקור המרגש.
שנינו חוצים את הכביש ופונים אל עבר הבית. אנו עוברים את שער הכניסה ונכנסים לתוך חצר פנימית. כל הפרטים מתאימים בדיוק לתיאורים ששמעתי מפי אבא. אנו עולים בגרם המדרגות. ריח של משהו ישן נישא באוויר, ואני ממששת את מעקה העץ המגולף. מדרגות העץ השחוקות מעוררות בי שוב מחשבות על דרי הבית שהתגוררו כאן ודרכו ברגליהם בדיוק במקום הזה…
אני בוחנת את דלתות הדירות. אלה דלתות רחבות של פעם שאותות הזמן הטביעו בהן את רישומן. מי יודע כמה אנשים עברו דרכן וכמה מיטלטלים הכניסו והוציאו דרכן…
רצון עז מתעורר בי להיכנס ולראות דירה מבפנים. ויטק מבטיח לעשות זאת עבורי, אך בסופו של דבר ההצעה נופלת… שוב חוזרים אנו אל החצר הפנימית המוקפת מכל כיווניה בבית הגדול.
אני מנסה לדמיין את הילדים ששיחקו כאן, וביניהם גם אבא שלי…
מבט אחרון אל עבר הבית על כל שלוש קומותיו, ואנו עוזבים את המקום ברגשות מעורבים. הבית הותיר בי רושם עז ומימש חלום ישן.
אנו פוסעים שוב בהמשך הרחוב ומגיעים אל ישיבת חכמי לובלין. מבנה הישיבה מרשים ומשאיר מקום לדמיון – אפשר לשער כמה שקק חיים בשעתו, עת באו בשעריו רבים מתלמידי החכמים מכל אירופה כדי לקנות דעת מפי הרב מאיר שפירא ושאר רבנים.
כאן נהג אבי "להתגנב" לישיבה כילד, ועדיין זוכר הוא אירועים רבים – הנחת אבן הפינה לישיבה, חנוכת הבית על ידי הרב שפירא, כמו גם את הלוויה שלו אשר המוני משתתפים נכחו בה.
דודו של אבי, ר' שלמה'לה הלברשטדט, היה מזכיר הישיבה.
לדברי דודתי הדסה תלמידי חכמים נהגו ללון בביתם.
אנו מצטרפים אל הקבוצה שתפסה בינתיים את מקומה באגף המשופץ שהפך לבית-כנסת. כל הנשים חובשות שביסים מתחרה לבנה אשר נויה הצטיידה בהם מבעוד מועד בארץ, וכל הבחורים שקועים בתפילת שבת ויום טוב של חג השבועות. לפני התיבה עומד רכון החזן הצנום שהוזמן באופן מיוחד מוורשה, ומראהו כשל ילד מגודל שהלבישוהו בחליפה שחורה ובמגבעת שחורה הגדולים ממידותיו. בין חברינו המתפללים מתוך כוונה שלמה נראים גם "הגויים" שבחבורה: רוברט קובאלק (ההיסטוריון, מנהל מוזיאון בלז'ץ), ויטק (מתיאטר (NN וריצ'רד (העיתונאי הפולני מהארץ).
אינך יכול שלא להתמוגג מן המראה הזה!… במשך שנים עמדה הישיבה המפוארת ששמה יצא למרחוק עזובה ומוזנחת; והנה, באנו אנו וגאלנו אותה מעט משיממונה… חבל שרק למספר שעות.
עליתי לקומה השנייה ובחנתי את האולם הגדול על מושבי העץ האותנטיים מאותה התקופה שנשארו עומדים על תלם. ניסיתי לדמיין את התלמידים יושבים ולומדים פרק בגמרא בעת שאחד הרבנים עומד ומרביץ בהם את תורתו…
את הביקור בישיבה קינחנו בסעודת צהריים וב"קידוש", כדת וכדין. ערכו אותה לפנינו חברי הקהילה היהודית הקטנה שבמקום.
חוויה ייחודית אחרת ובלתי נשכחת הייתה הביקור בתיאטר NN . התיאטרון הזה פועל מתוך אוריינטציה של זכרון השואה והנצחת הקהילה היהודית, והוא כבש את לבנו מלכתחילה. מקום משכנו של התיאטרון בברמה גרודצקה, המוצגים אשר ממחישים את הרחוב היהודי ואת הקהילה על כל הווייתה, כמו גם המוזיקה והנפשות הפועלות – כל אלו עשו עלינו רושם עז, ואנו נלכדנו בקסמיהם.
אותו ויטק שהזכרתי בתיאור הביקור בבית אבא – שחקן התיאטרון ויד ימינו של מנהל התיאטרון – הדריך אותנו במהלך הביקור והוביל אותנו מחדר לחדר. באולם החזרות עמד פסנתר. ויטק התיישב לידו והדגים לנו שיר באידיש.
השיר חימם את לבנו, הכניס אותנו לאווירה יהודית נוסטלגית וכולנו הצטרפנו לשירה בהתרגשות גדולה. השלים את המלאכה צבי אבני (המלחין של "קדיש") אשר הפליא בנגינתו, המשיך בשירים באידיש על אודות העיירה היהודית והביא אותנו לתחושה של התרוממות רוח. חנוקה מדמעות ומבכי נזכרתי בשירים ששמעתי בילדותי מפי אמא שלי אשר לימדה אותי שירים אלה ותיבלה אותם בסיפורים מתקופת ילדותה.

הנסיעה ללובלין הייתה בשבילי סגירת מעגל. אך נדמה לי שיותר מאשר נסגר מעגל, נפתחו מעגלים רבים נוספים – הרבה מעבר למה שהיה מצופה. הייתה זו חוויה חד-פעמית שהתקיימה מבחינתי בתנאים ההולמים ביותר, עם מכלול של איכויות מבחינת הרכב הקבוצה, סיורים, מפגשים, מטען רגשי ואירוע שיא, שהפכו את הטיול לחוויה בלתי נשכחת.
תודה ליוסי ולנויה שבלעדיהם לא הייתה מתקיימת חוויה זו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “סגרתי מעגל ומעגלים חדשים נפתחו / איטה הלברשטדט-פישברג

  1. פינגבק: המפגש בין יוצאי לובלין ודורות ההמשך לבין העיר היום – תוכן עניינים | קול לובלין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s