קדיש לזכר רוז'ה שטרנברג לבית שפירא זְ'מִיגרוֹד 5 לובלין / שרה ארנון-שפירא

קונצרט בלובלין

שרה ארנון-שפירא

קדיש
לזכר רוז'ה שטרנברג לבית שפירא
זְ'מִיגרוֹד 5 לובלין

(חוברת מס' 42 שנת 2006)

כבר הרבה שנים אני מפנטזת על ביקור בבית שגדל בו הילד יהושע זליג שפירא – אבא שלי. ומי לא סקרן לראות איפה חיו הוריו כשהיו קטנים?
ומהי בעצם ארכיאולוגיה אם לא הרצון שלנו לדעת, להבין, להתחבר אל המקום ממנו באו אבות אבותינו?
זהו הרצון העז להיות שם! לנשום את האוויר. לראות את מה שמסביב. לשמוע את הקולות. אדם רוצה לדעת מאין בא.
אבל הלוא פולין אינה ככל המקומות עלי אדמות. פולין היא הפחד להתמודד עם מקום אחר. זוהי משיכה מכושפת אליה, משיכה שלא תמיד ניתן להסבירה.

לפני שנים רבות, עוד לפני שהגבול לפולין היה פתוח למעבר ישראלים, אמרתי לאבי, עליו השלום: "בוא תיסע אתי לפולין. תראה לי את הבית, את הסביבה, את העיר. אולי נוכל לפגוש חברים פולנים." "לא בא בחשבון", הוא ענה לי חד וחלק, "לא מעניין אותי לנסוע לשם, וגם לא לדבר בשפה שלהם."
ואני – אז תלמידת תיכון קטנה וחסרת ניסיון – לא היו בי הכוח והיכולת להתמודד אתו ולשכנע אותו.
השנה, חמש-עשרה שנים לאחר שהלך לעולמו צעיר בן 75, עשיתי מעשה. נסעתי לפולין.
נסעתי למקום הולדתו וחזרתי אל הבית בלובלין בו גדל – הבית ברחוב ז'מיגרוד פְּיֵינְץ' (5). איזו התרגשות!

הכול התחיל בשיחת חולין שניהלתי עם בת-דודתי, דליה. בשל הבדלי הגילים בינינו – היא הבוגרת – אף פעם לא היינו חברות. אבל לאחר שלפני כשנתיים נפטרה אִמה, אחות אבי, רוּזָ'ה שושנה שטרנברג לבית שפירא – התקרבנו זו לזו. דליה היא מנצחת התזמורות, פרופסור דליה אטלס מחיפה.
באחת השיחות היא אמרה לי שהייתה רוצה לנצח על תזמורת בפולין במסגרת קונצרט מיוחד שיוקדש לזכר אִמה. אותה אם שהייתה לצדה במשך כל ימי חייה, נסעה אתה לקונצרטים בעולם, עזרה בגידול ילדיה כשהיו קטנים, אפשרה לה להצליח ודחפה אותה קדימה.
התרשמתי מאוד מרצונה של דליה וסברתי כי זו יכולה להיות מחווה נהדרת לזכר משפחתנו הענפה, משפחת שפירא שמוצאה מלובלין. אמרתי לה ש'ארגון יוצאי לובלין' הוא הכתובת המתאימה: "בואי תפגשי את יוסי דקר, יושב-ראש הארגון. יש לו מהלכים ב'עירנו'."
בפגישה ששתינו קיימנו עם יוסי במאי 2005 הצגנו בפניו את הרעיון בקווים כלליים וראשוניים מאוד. וכפי שהכול יודעים, יוסי הרים את הכפפה; הרעיון אִתגר אותו גם כחובב מוזיקה, והוא זה שאִרגן את הקונצרט אשר יצא לפועל השנה בתחילת הקיץ.

לנסיעה הזו הצטרפה גם אחייניתי סיגל שפר, בתו של אחי הבכור גבי שפר. לצערי, חרף מאמצַי לא הצלחתי לצרף בני משפחה נוספים.
עוד היו אתנו במשלחת אסתר קיזל ובתה ישראלה, איטה פישברג – שכנתי המיוחדת לחדר במלון, מוט'ל רוזנבוש מניו-יורק, אורית פאולמן, זהבה ויוסי ריינהרץ, יוסי ונויה דקר ובנם רוני, ניצה ופנחס רימון, אסתר מנדליי והמלחין צבי אבני, חתן פרס ישראל שיצירתו "קדיש" פתחה את הקונצרט. הייתה זו משלחת מכובדת אשר היוותה חברה עליזה, חמה ונפלאה.
הקונצרט החד-פעמי הזה היה הסיבה לנסיעתי ללובלין, ולא אכנס לשאר פרטי הסיור המאלף.
האמת היא שההתרגשות החלה עוד בשדה התעופה בארץ. עדים לעילפון הקל שאחז בי היו ניצה ופנחס רימון. לאחר הגיענו לשדה התעופה בוורשה נאלצנו לחכות מספר שעות למוט'ל רוזנבוש, שהגיע מניו-יורק. הסיור הקצר בוורשה ריכך במשהו את הנחיתה בפולין.
דליה בת-דודתי כבר הייתה במלון, כשהגענו ללובלין. היא באה לשם ימים אחדים קודם לכן לצורך חזרות ולימוד החומר יחד עם נגני התזמורת הפילהרמונית המקומית. הייתה זו היכרות ראשונה שלה עם התזמורת הזאת ועם נגניה; בביקור הזה דליה יצרה קשרי רעוּת וקשרי עבודה מצוינים עם מנהלת התזמורת, והיא מוזמנת לשם שוב.
דליה ואני שמחנו להיפגש זו עם זו בסוויטה הנחמדה שהועמדה לרשותה במלון הנהדר שבמרכז העיר. חשתי בהתרגשות שלה. היא סיפרה שאמנם עבדה קשה בחזרות הרבות עם נגני התזמורת, אבל היא מרוצה מהתוצאה.

לגמרי במקרה נקבע מועד הקונצרט לערב חג השבועות. כמה סמלי!
בערב הקונצרט היה מפלס ההתרגשות גבה גלי. התקשטתי כמיטב יכולתי, כמו שזכרתי איך דודות פולניות מגיעות לקונצרט – "מצויצות ומגונדרות".
הגענו לאולם הקונצרטים המקומי, ביתה של התזמורת הפילהרמונית. המקום הזכיר לי מאוד אולמות מופעים שהיו בשנות החמישים, בישראל הצעירה. הדבר גרם לי להתרגש אף יותר. חשתי ממש כמו בבית ילדותי.
קהל טובי העיר, המיוחסים המקומיים, החל לנהור לאולם. לבושים במיטב המחלצות. גם הם פולנים שהולכים לקונצרט… הייתה התרגשות ומתח קל באוויר.
התיישבנו במקומות שהוקצו לנו. נפל בחלקי העונג לשבת ליד צבי אבני, מחבר היצירה "קדיש" אשר דליה החליטה – בחוכמה רבה – לפתוח בה את הערב החגיגי. התרגשות קלה אחזה גם בו, וזו גברה כאשר הבין שייקרא אל הבמה כדי לומר מילים אחדות על אודות יצירתו ועל הערב.
הטקס שקדם לקונצרט התארך מעט. בהתאם למיטב המסורת הקולגיאלית חבר בירך חבר – לרבות ראש עיריית לובלין, מר פרושקובסקי, וידידנו היקר יוסי דקר אשר במעמד נכבד זה הוענק לו אות "יקיר העיר".
לאחר שהסתיים חלק זה של ברכות, עלתה לבמה בת-דודתי דליה מקרית-חיים. היא בירכה את הקהל, סיפרה בקצרה על מה ולמה כל זה והכריזה על כך שהקונצרט המיוחד מתקיים לכבוד משפחתה.
היה רגע של דממה דקה.
מאות שנים לאחר שיהודים חיו בפולין, פעלו בחיי הכלכלה והרוח והושמדו בצורה ברברית ומזוויעה בכל רחבי הארץ הירוקה הזאת, צאצאית ישירה של לובלינאים מדורי-דורות מגיעה מישראל, יוזמת קונצרט יחד עם התזמורת הפילהרמונית שהיא גאוות העיר, בוחרת את היצירות שינוגנו, עובדת עם עשרות הנגנים ומנצחת בלובלין על הקונצרט קבל עם ועולם.
מַפעים!
משהו שכדאי לכתוב עליו.
למיטב הבנתי המוזיקלית נגני התזמורת השתדלו מאוד לרדת לסוף דעתו של הקומפוזיטור צבי אבני ב"קדיש" שלו. הם ניגנו את היצירה מתוך כוונה עצומה, בתנופה ובזהירות, והקהל הריע להם ממושכות. צבי היה מרוצה, וגם דליה הייתה שבעת רצון מן התוצאה הסופית.
המסיבה שנעלה את האירוע המרגש והמיוחד הזה הייתה בעצם מסיבת ניצחון קטנה – פרטית, אבל עם נגיעה לציבור כולו.

צאצאי היהודים שגרו בלובלין חיים, בועטים, יוצרים, יוזמים, מנגנים, עושים מוזיקה ושבים במסע תרבותי למקום אשר הוריהם הגיעו ממנו, כדי להנציח את זכרם.
בצורה מכובדת ונפלאה זו יצאה התכנית שלנו מן הכוח אל הפועל בעיר לובלין.

הרשימה מוקדשת
לזכר
בת-דודתי הבכורה,
חיה-הלה מור לבית נוסבום-שפירא ז"ל,
אשר הלכה לעולמה בסוף הקיץ,
לכבוד
בנותיה שרה, דליה ושושנה
וכל בני ביתן
לכבוד
אחיה אברהם נוסבום ואשתו פנינה,
בנם, בתם, נכדיהם וניניהם
ולכבוד
בעלה של אחותה המנוחה פנינה יחזקאל וולק,
בנו, בנותיו ונכדיו.

תל-אביב, ספטמבר 2006

Advertisements

2 מחשבות על “קדיש לזכר רוז'ה שטרנברג לבית שפירא זְ'מִיגרוֹד 5 לובלין / שרה ארנון-שפירא

  1. פינגבק: המפגש בין יוצאי לובלין ודורות ההמשך לבין העיר היום – תוכן עניינים | קול לובלין

  2. שרהלה התרגשתי לקרוא את כל מה שכתבת על רוזה אשה יקרה שאהבתי אותה ! ולבסוף התרגשתי שהקדשת את המאמר לאמא חיה מור שתמיד תהיה בלבי והיא חסרה לי מאד! את נתת לה כבוד גדול ואני גאה בך ! התרגשתי מאד לראות את זה!והזכרת גם את יחזקאל , ואברהם היקרים שכבר חבל הלכו מאתנו אנשים יקרים! כל זה מאד ריגש אותי!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s