עיתונות בלובלין בין שתי מלחמות עולם

חוברת מס. 39 שנת 2003

בלובלין היו שלושה עיתונים יהודיים:

"לוּבּלינער טָאגבּלַאט" – עיתון יומי בלתי מפלגתי באידיש. 1918 – 1939.

"לובלינער שטימע" ("קול לובלין") – שבועון של ה"בונד". 1928 – 1939.

"Mysl Zydowska" ("מחשבה יהודית") – שבועון יהודי בשפה הפולנית 1916 – 1918.

"ל ו ב ל י נ ע ר   טָ א ג בּ לַ א ט"

זה היה העיתון המרכזי בלובלין. הוא הופיע בהתמדה במשך למעלה מ-20 שנה במתכונת קבועה של 4 עמודים בימי חול ו-8 עמודים בערבי שבתות וחגים. מעקב אחר דפי  העיתון משחזר את ההוויה הלובלינאית במשך התקופה שבין שתי מלחמות עולם: צבעונית, חיה, תוססת, נאבקת, מעניינת, מרתקת.  התפרסמו בו ידיעות מקומיות, לאומיות ואוניברסליות. המאמרים בעמודים הפנימיים של העיתון נתנו ביטוי לדעות שונות בנושאים שהעסיקו את הקהל.

מייסדיו של העיתון היו שני אנשי המפלגה העממית ("פולקיסטים"): ישראל קצנלבוגן  ומשה גראדל. שניהם היו אישים בולטים בקהילה הלובלינאית. ישראל קצנלבוגן  היה מראשי הג'וינט בלובלין וממייסדי הבנק הקואופרטיבי. משה גראדל מיקד את פעילותו הציבורית העניפה בנושאי תרבות: קידום בי"ס עממי ביידיש, חברות בהנהלת הגימנסיה ההומניסטית וייסוד "הזמיר" – אגודה לתרבות עם ספריה גדולה, מקהלה וחוג דרמטי.

כתובת העיתון היתה רח' ברנרדינסקה 20, ואח"כ רח' קרולבסקה 13.

העורך הראשון היה ש. י. סטופניצקי, יהודי עממי שעמד בראש מפלגת הפולקיסטים. אחריו ערך את העיתון יעקב ניסנבוים מחוגי ה"בונד". יש לציין, כי למרות שהעורכים היו בעלי דעות פוליטיות מסויימות, הם השתדלו לפתוח את העיתון למגוון דעות, כדי להתקבל ע"י הציבור הרחב.

לאחר עזיבתו של ניסנבוים מגיע פרק מעניין בתולדות העיתון: עובדי העיתון, פועלי הדפוס, רכשו אותו והמשיכו להוציאו לאור! הם התחלקו ביניהם בכל מגוון עבודות הניהול, העריכה וההדפסה.

שיטת ההדפסה באותה תקופה היתה שיטה של סידור יד: בתוך מגירה היו ממוינות אותיות עופרת. לפי כתב-היד היה הפועל הסַדָּר מצרף את האותיות האלה  למלים ולשורות בתוך תבניות של סְדַר-דפוס. סדר הדפוס היה ערוך הפוך, בכתב ראי. על סְדַר-הדפוס היו מגלגלים צבע, מניחים נייר ומדפיסים במכבש.

משה רון מספר סיפורים הקשורים בהווי של אותם ימים:

יעקב כץ היה סַדָּר בעיתון "לובלינער טאגבלאט". מצבו הכלכלי היה טוב (הוא היה בעל-הבית של דפוס "פולוניה"), ובכל זאת היה בא בלילות לעבוד בסידור העיתון.

שותפיו בקשוהו להסתלק מחלקו שהרי "אין זה חסר לפרנסתו", אך הוא ענה: "אני מוכן לוותר על המשכורת, אך לא על העבודה. אני פשוט אוהב את ה"טאגבלעטל".

סיפור אחר: רייכנשטיין, מזכיר קבוצת הספורט "הפועל" בלובלין, היה גם הוא סדר בעיתון. מיד לאחר סיום התחרויות  היה ממהר אל בית הדפוס לדווח על התוצאות.   את כתבותיו היה מסדר היישר על סדר-הדפוס ללא רשימות מוקדמות בכתב. "אתה כבר מסדר בעל-פה", אמרו עליו אנשי העיתון.

מבין הרשימות  החשובות, שהתפרסמו בו במשך השנים, ראוי לציין במיוחד את רשימותיהם של שלמה-ברוך ניסנבוים ושל בלה מנדלסברג-שילדקרויט.

ש.ב. ניסנבוים חקר את קורות יהודי לובלין דרך תעודות היסטוריות, ודרך הכתובות שעל המצבות בבית הקברות הישן. את מחקריו פרסם בספר "לקורות היהודים בלובלין". בעיתון "לובלינער טאגבלאט" פרסם מאמרים על נושאים חברתיים-תרבותיים וגם רשמים מעלייתו לארץ-ישראל.

ההיסטוריונית בלה מנדלסברג-שילדקרויט חקרה גם היא את תולדות יהודי לובלין. ערב השואה עמד כתב-היד הגדול והמקיף שלה לפני סיום והבאה לדפוס. בשואה נספתה בלה, כתב-היד אבד, ואבדו גם רבים מהמקורות ההיסטוריים למחקרה. בין הפרקים היחידים שנותרו מעבודתה, היו הפרקים  שנדפסו בשעתו ב"לובלינער טאגבלאט", ומהם אפשר ללמוד על גודל האבדה.

ב-8 בספטמבר 1939 הופיע "לובלינער טאגבלאט" בפעם האחרונה.

ב-9 בספטמבר הופצצה לובלין ע"י הגרמנים, העובדים התפזרו וקולו של העיתון נדם.

          כיום מצויים סִרטֵי-זִיעוּר (מיקרופילם) של חלק מדפי ה"לובלינער טאגבלאט" בספריה הלאומית בירושלים ובספריה של אוניברסיטת תל-אביב.

ביבליוגרפיה:

משה רון (רושגולד) / "לובלינער טאגבלאט, "לובלין", אנציקלופדיה של גלויות

"לובלינער טאגבלאט"

                                                                                         נטע ז'יטומירסקי-אבידר

Advertisements

מחשבה אחת על “עיתונות בלובלין בין שתי מלחמות עולם

  1. שלמה שיינברג (בן הדודה של אימי) ז"ל. היה כתב בלובלינער, בזמנו של סטופניצקי. בנעוריו, היה מבאי ביתו של י. ל. פרץ. גם כתב וגם תרגם ספרים, כמו "מלחמה ושלום" ועוד. הביקורת שקיבל מ"האינטילגנציה היהודית" על הכתבות שפירסם: "מאז י.ל. פרץ לא קם כתב כמוהו" גם משמואל לוין יהודי שיה כתב ב"ניו יורק" כתב עליו טובות…והרשימה ארוכה.משה (קליינבוים) סנה היה חבר קרוב (למד באוניברסיטה בפולבי).
    היחיד ששרד וחי שיהיה בריא…הוא מוטל'ה שיינברג הבן (שאותו החביאה משפחה בקרקוב).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s