בית הדפוס של סבא רבא שלי / הלה שטרסברגר-בודוך

חוברת מס 47 שנת 2011

בית הדפוס הרשנהורן-ש​טרסברגר-שנ​יידמסר

הבית ברחוב רוסקה מספר 5 שכן ברובע העתיק של לובלין. הוא היה שייך להוריה של סבתי, נעמי שטרסברגר לבית גבירץ.
בבית הזה נולדתי בשנת 1932.
אבי, יעקב שטרסברגר, היה בן לאחת המשפחות השורשיות והידועות בלובלין. שמה של משפחת שטרסברגר קשור בשמו של בית דפוס ותיק בעיר אשר שכן ברחוב ברנרדינסקה מספר 20. בבית הדפוס הזה הדפיסו בעיקר ספרי קודש, ספרי רבנים ומלמדים. בעמוד הראשון של כל ספר התנוסס הנוסח הבא:

הדפוס של השותפים
הנגידה האלמנה מרת נחמה תחי' אשת המנוח
ר' יעקב ז"ל הרשנהורן
ר' משה נ"י שניידמסר
ור' שלמה-שמעון נ"י שטרסברגר
ל ו ב ל י ן

שלמה-שמעון שטרסברגר היה סבא רבא שלי.

מה עוד הדפיסו שם?
בבית הדפוס של הרשנהורן-שניידמסר-שטרסברגר הדפיסו ישראל קצנלנבוגן ומשה גרַדֶל את גיליונות העיתון היומי "לובלינער טאגבלאט" בראשית דרכו.
אני עצמי הייתי קטנה ולא ביקרתי בבית הדפוס, אך אני זוכרת את חנותו של סבא שלי, "סְפָרִים". החנות ניצבה בפינה של כיכר השוק. נשים זקנות היו יושבות בכיכר המרוצפת אבנים ומוכרות קיגעלע של תפוחי אדמה. הכיכר הייתה מקום ריכוז לבעלי מלאכה, לעגלונים ועגלותיהם ולאוטובוסים שהיו מגיעים אליה.
אל החנות של סבא עלו בשלוש או ארבע מדרגות. אני זוכרת חנות חשוכה ומדפיה עמוסים בספרי קודש. גם נרות הבדלה קלועים ניצבו למכירה על המדפים.

אמי, לאה לבית הַרמן, הייתה מאיזביצה. בהיותי בת שנתיים עזבו הורַי את לובלין ועברו לאיזביצה הסמוכה.
בהיותי בת שבע, ביום שהייתי אמורה להתחיל ללמוד בבית ספר, פרצה המלחמה. איזביצה הופצצה.
בפסח 1942 בא הקץ על יהודי איזביצה.
הורי וכל בני משפחתי נספו.
לי היו ניירות מזויפים. קיבלתי אותם מהורי לפני שנספו.
שוב לא הייתי הלה שטרסברגר, נינתו של שמעון שטרסברגר מבעלי בית הדפוס העתיק בלובלין. הייתי לילדה פולנייה קתולית, דנוטה סוֹבּיֵירַי (Danuta Sobieraj).

בדם ואש בא קצם הנורא של יהודי איזביצה.
הפולני שהחביא אותי, יאן גוז'אלה (חבר בארגון המחתרת הפולנית 'ארמיה קריובה'), חשש להמשיך לשמור עלי.
"לכי," גירש אותי מביתו, "לכי ללבוב."
בודדה נדדתי בדרכים, בשדות. תעיתי ביערות.
בתוך אלומות חציר הסתתרתי לשנת לילה.
ישנתי באורווה, בין סוסים.
דפקתי על דלתות בקתות איכרים וביקשתי אוכל. נתנו לי פרוסה, ואני בירכתי על הפת: "יבורך ישו הנוצרי ואמו הקדושה". מלמול אדוק זה היה תעודת הביטוח שלי. אני נוצרייה.
אבל ביקשתי יותר מלחם. ביקשתי מקום מבטחים. בית.
"אנא, קבלו אותי לעבוד אצלכם," ניסיתי את מזלי.
"מה את יודעת לעשות?" שאלו.
"הכול!"
תמורת מחסה הייתי מוכנה לעבוד בכל עבודה. "אני גם יודעת לטפל בילדים. אני יכולה להיות אומנת."
במבט מזלזל מלמעלה למטה סקרו האיכרים את הילדה הקטנה והרזה שעמדה בפתח.
" את בעצמך ילדה," הם דחו אותי.
בת עשר הייתי. בת עשר.
ילדה.
רק ילדה.
ללא הורים, ללא משפחה, ללא חברים.
אבל רציתי לחיות.
נדדתי בין איזביצה, קרסניסטב ולבוב.

בלבוב ובסביבותיה הועסקתי אצל אנשים שונים בעבודות שונות. הייתי עוזרת בית, הייתי רועת פרות.
בתקופה מסוימת, בדרך למרעה, הייתי עוברת ליד ביתם של זוג גויים. הם היו צופים בי הולכת הלוך ושוב לעבודתי. לפעמים היו משוחחים אתי. מצאתי חן בעיניהם. היו אלה הורים ששכלו את בתם ורצו לאמץ אותי. הם חשבו לשלוח אותי לכנסייה כדי ללמוד את עיקרי הדת לקראת טקס הקוֹמוּניה הנוצרי. אמנם התחזיתי לנוצרייה, אבל לא הייתי מוכנה לקבל על עצמי את הנדרים הקתוליים. עזבתי את הסביבה הזו ונדדתי למקום אחר. החלפתי תדיר את מקומות מגורַי.

בזהות בדויה חזיתי בשריפת גטו לבוב. עמדתי בין הגויים השמחים לאידם של היהודים. פנַי לא הסגירו את זוועתי.
במשך זמן-מה התגוררתי בדירתן של שלוש נשים משולי החברה: האחת זקנה, השנייה גיבנת והשלישית ממזרת. ביום הייתי רועה פרות, ובערב הייתי פולה כינים מראשיהן.
בסוף אפריל 1944 הפציצו אווירונים רוסיים את לבוב. עם הפצצות השליכו גם כרוזים: "היכונו לחגיגות האחד במאי!" באחד במאי הוארו שמי לבוב באור הפצצות. העיר נהרסה.
היה אביב. רעיתי פרות באחו. בקרב יריות בין רוסים לגרמנים נשרטה אחת הפרות שלי מרסיס כדור. למחרת מצאתי בשדה נשק מושלך. הגרמנים נסוגו. הרוסים נכנסו לעיר.
המלחמה נגמרה.
יהודים חיוורים יצאו ממחבואם.
"הנה היהודונים, יוצאים מחוריהם כמו עכברים," גידף אותם הנער הרועה שחזר יחד אתי מהמרעה.
במקום שגרתי בו ביקר קצין רוסי. הוא נתן בי את עינו ורצה לאמץ אותי לבת. נרתעתי.
המלחמה נגמרה. נלאיתי מהמחבואים, מהמסתורים, מהזהות הבדויה. זה היה נימוק טוב לעזוב את לבוב ולהצטרף לטרנספורט של יהודים שנסע מערבה אל לובלין.
באוקטובר הגעתי ללובלין. הלכתי אל בית הוועד היהודי לחיפוש קרובים ונרשמתי שם.

מצאתי מקום מגורים בביתו של האדון בּלַנק (Blank).
שארית הפלטה של יהודי איזביצה התקבצה בביתו של בלנק שברחוב קובלסקה מספר 4 בלובלין.
אני זוכרת ילד שהיה בא לאכול בבית בלנק. הוא בא בימים שבית היתומים עדיין לא פעל וגם אחרי כן. שמו היה ניוניק. הוא היה רזה ולבש מעיל קרוע, מטולא וגדול מכפי מידותיו. ניוניק ניסה להצחיק אותנו, הילדים: הוא היה מדדה ומעווה פניו כמו צ'רלי צ'פלין. ניוניק עלה ארצה ונהרג בלטרון במלחמת השחרור.

לאחר זמן-מה עזבתי את ביתו של בלנק ועברתי לבית היתומים בהנהלת אננה נתנבלוט.
בבית היתומים הרגשנו תחושת שחרור לאחר שנות התלאה המרובות. שוב לא היינו צריכים להתחבא או להתחפש. חזרנו לזהותנו הלאומית – חזרנו להיות יהודים בלי לפחד. שמרו עלינו. שלחו אותנו ללמוד בבית ספר. הזמינו אותנו לבוא לשולחן ולאכול. בבית היתומים יכולנו לזקוף את קומתנו.
במאי-יוני עברתי יחד עם קבוצת ילדים לעיר חוֹז'וּב (Chorzow) שבשלזיה. בעיר הזו נפתח בית יתומים חדש. משם המשכתי לצ'כוסלובקיה, לגרמניה, לצרפת, לקפריסין. לבסוף הגעתי לישראל.

בישראל נישאתי לבעלי האהוב, גבריאל בּודוּך ז"ל. יחד אתו הקמתי משפחה. נולדו לנו שתי בנות ובן, וזכיתי לראות גם נכדים ונינים.
אצל אנשים דתיים בארץ חיפשתי את הספרים שהדפיס סבא רבא שלי לפני המלחמה. היו אנשים שהחזיקו בספריותיהם ספרים מבית הדפוס של הרשנהורן-שניידמסר-שטרסבורגר בלובלין, אך הם סירבו לתת לי ספרים אלה.
עבדתי בבית ספר דתי. יום אחד הביא לי השרת של בית הספר ספרים ישנים מבית הכנסת הגדול בחיפה. שם בית הדפוס של אבותיי מלובלין התנוסס על הספרים. ספר ישעיהו. ספר ירמיהו.
סיפרתי על כך לנטע אבידר. נטע פנתה אל המחשב ובדקה מה יש באינטרנט. והנה תגלית: גלישה באינטרנט הביאה אותה אל האתר HebrewBooks.org. אתר זה העלה לרשת האינטרנט 45,000 ספרי קודש מקוונים. אפשר לעיין בהם ו"להוריד" אותם חינם. באתר הזה היא גילתה ספרי הלכה מבית הדפוס הישן, דפוס האלמנה הנגידה מרת נחמה הרשנהורן ושל שותפיה שניידמסר ושטרסברגר. ספרים חתומים בחותם העבר – עדות רחוקה מעולם שנכחד.

שיחה עם נטע ז'יטומירסקי אבידר

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בית הדפוס של סבא רבא שלי / הלה שטרסברגר-בודוך

  1. הלה יקרה
    קראתי את קורותיך אחרי עשרות שנים של נתק וזכרונות. אני בתו של מרדכי בודוך ז"ל – מרגלית גרטה – זוכרת? אותך אני זוכרת היטב. הזכרונות לא רבים אך חדים ובהירים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s