הרחק בליטא בעיירה / חנה חייט

חוברת מספר 42 שנת 2006

יהודית מאיר מספרת על השיר:

את השיר כתבה חנה חייט בגטו ריגה. לא ידוע דבר על תולדות חייה ומה עלה בגורלה. קרוב לוודאי שהיא נספתה יחד עם ששת המיליונים. את השיר פרסם המשורר מגטו ריגה, אברהם בלוך. השיר עבר מפה לאוזן בפולין ובאירופה.
אמי עליה השלום, מלכה זיסקינד לבית אקרמן, מצאה את השיר הזה באחד העיתונים האידיים
שהודפסו בפולין בשנות החמישים של המאה ה-20. היא הכירה את המנגינה ולימדה אותי לשיר אותו. במשך כל השנים שמרתי על הדפים המצהיבים של העיתון, ובלבי אצרתי את המנגינה.
כאשר שרתי שיר זה בפעם השנייה בפני קהל של לובלינאים בכינוס השנתי בנובמבר 2005,
הרגשתי שסגרתי מעגל של חצי מאה; בנובמבר 1957 שרתי אותו בפעם הראשונה בפני
קהל גדול של לובלינאים בבית ציוני אמריקה, ואני אז ילדה בת 10.

אין א ליטוויש שטעטל וייט / חנה חייט

אין א ליטוויש שטעטל וייט,
אין ש שטיבל אָן דער זייט,
אין א פענצטער נישט קיין גרויס,
קוקן קינדערלעך ארויס.

יינגעלעך מיט פלינקע קעפ,
מיידעלעך מיט בלאָנדע צעפ
און צוזאמען דאָרט מיט זיי
קוקן שווארצע אויגן צויי.

שווארצע אויגן פול מיט חן
און א נעזעלע א קליין,
ליפעלעך צו קושן נאָר
מיט געלאָקטע שווארצע האָר…

עס האָט די מאמע אים געבראכט
איינגעוויקלט שפעט ביינאכט.
געקושט אים היים, געוויינט געקלאָגט
און שטילערהייט צו אים געזאָגט:

פון היינט מיין קינד – איז דו דיין אָרט,
געדענק דיין מאמעס לעצטע וואָרט,
איך באהאלט דיר דאָ דערפאר,
ווייל ס'דראָט דיין לעבן א געפאר.

מיט די קינדער שפיל זיך פיין.
שטיל, געהאָרזאם, רואיק זיין.
קיין אידיש וואָרט, קיין אידיש ליד…
אָט דאָ, מיין קינד – ביס מער קיין ייד…

דאָס קינד געבעטן זיך ביי איר:
כ'וויל מאמע בעסער זיין מיט דיר,
לאָז מיך נישט איבער דאָ אליין,
האָט ער געכליפעט אין געוויין.

פרעמד איז אים דא יעדער שטים,
פרעמד די שפראך מען דעדט צו אים,
זיין נאָמען וואסילקע – אויך פרעמד
זיין קינדיש הערצל שטארק פארקלעמט.

עס גייט מאמע מיט זיך רעכט,
אין דרויסן פינצטער קאלט און שפעט,
איינזאם, עלנט אויפן ווינט
האָט זי געלאָזט דארט איר קינד.

צו משהם מאמע איז זי גלייך,
אזוי ווי משהן אופן טייך,
איינזאם, עלנט אויפן ווינט
האָט זי געלאָזט דאָרט איר קינד.

הרחק בליטא בעיירה / חנה חייט

הַרְחֵק בְּלִיטָא בַּעֲיָרָה,
בִּרְחוֹב נִדָּח בְּתוֹךְ דִּירָה,
מִתּוֹךְ חַלּוֹן קְטַן מְמַדִּים
מַבִּיטִים הַחוּצָהּ יְלָדִים.

פְּרוּעֵי בְּלוֹרִית הֵם הַבָּנִים,
בְּהִירוֹת צַמָּה הֵן הַבָּנוֹת.
בֵּינֵיהֶם אֶחָד יִבְלֹט –
זוּג עֵינַיִם לוֹ שְׁחוֹרוֹת.

שְׁחוֹרוֹת הָעֵינַיִם וּמְלֵאוֹת חֵן,
אַף קָטָן מָתוֹק גַּם כֵּן,
שְׂפָתָיו לִנְשִׁיקָה – אֵין מִלִּים!
וּשְׁחוֹרִים הַתַּלְתָּלִים.

בִּדְמִי הַלֵּיל אֶל בַּיִת זָר
הוֹבִילָה אִמָּא בֵּן יָקָר.
עָטְפָה, נִשְּׁקָה, בָּכְתָה מָרָה,
וּבְשֶׁקֶט לוֹ אָמְרָה:

"מֵהַיּוֹם, יַלְדִּי, זֶה מְקוֹמְךָ,
זְכֹר נָא בְּנִי, דִּבְרֵי אִמְּךָ.
פֹּה תִּשָּׁאֵר, הִתְחַבֵּא כָּאן,
כָּל מָקוֹם אַחֵר הוּא מְסֻכָּן.

עִם הַיְּלָדִים שַׂחֵק יָפֶה,
שְׁמֹר נַפְשְׁךָ, זָהִיר תִּהְיֶה.
שְׁכַח שְׂפַת אִמְּךָ, שְׁכַח יַלְדִּי,
מֵהַיּוֹם אֵינְךָ כְּבָר יְהוּדִי."

אֶל הָאֵם נִצְמַד הַבֵּן.
"אַל תַּעַזְבִינִי," הִתְחַנֵּן.
"אֵיך אֶשָּׁאֵר לִי כָּאן לְבָד?"
בָּכָה הַיֶּלֶד וְרָעַד.

כָּל דָּבָר כָּאן זָר לוֹ זָר,
מִלִּים זָרוֹת, נִיב לֹא מֻכָּר.
שְׁמוֹ 'וַסִילְקָה' זָר צוֹרֵב,
לִבּוֹ הַקָּט נִצְמַת מִכְּאֵב.

הָלְכָה הָאֵם וְלֹא תַּחֲזֹר.
אָרוֹךְ הַלַּיְלָה. קַר. שָׁחוֹר.
בּוֹדֵד, נִדָּף בְּרוּחַ כְּפוֹר,
אֶת בְּנָהּ הִשְׁאִירָה בַּמִּסְתּוֹר.

כָּךְ אֶת מֹשֶה אִמּוֹ עָזְבָה,
כָּךְ שָׁט מֹשֶה בְּתוֹךְ תֵּיבָה.
בּוֹדֵד, נִדָּף בְּרוּחַ כְּפוֹר
אֶת בְּנָהּ הִשְׁאִירָה בַּמִּסְתּוֹר.

תרגום לעברית: יהודית מאיר ונטע אבידר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s