ויקטור קרֶמִין – האם היה אוסקר שינדלר בלובלין? / בריג'יט ווקס

חוברת מספר 48 שנת 2012

הפעם הראשונה שנתקלתי בשם ויקטור קרמין הייתה כשקראתי את עדותה של בת-דודתו של אבי, אסתר הלברשטט-ארונסון. החשבתי אותה תמיד לדודה שלי, ושמה בפינו היה אסתושה. מדי קיץ הייתה מגיעה מתל-אביב לפריז כדי להיות בימי החופשה במחיצתנו.

עדותה של אסתושה נמצאה בביתה אחרי מותה. איש מאתנו לא ידע שהיא רואיינה על ידי אנשי "יד ושם", וההתוודעות לקורות חייה במהלך המלחמה הכתה אותי בתדהמה. אף פעם היא לא סיפרה לאיש איך הצליחה לשרוד – תחילה בגטו לובלין, ומאוחר יותר במקום מסתור בוורשה.

עדותה נפתחת באביב של שנת 1942. באותו הזמן חיה אסתושה בגטו לובלין – בתנועה מתמדת, בלי לישון שני לילות ברציפות באותו המקום. לילה אחד קיבלה מאביה מכתב המורה לה לעזוב את הגטו מהר ככל האפשר ולהימלט אל מפעל העורות שבבעלות דודהּ ווקס אשר נמצא בפאתי לובלין (היה זה המפעל של סבי, חיים אליעזר ווקס). לרוע המזל, בהגיעה אל המפעל איש לא הכניס אותה פנימה, אבל בן-דודהּ (לא הצלחתי לזהות מי היה הבן-דוד הזה) לקח אותה אל ביתו של אחד מעובדי המפעל הפולנים כדי ללון אצלו במשך אותו הלילה. למחרת הגיע שליח מהדוד ווקס כדי לקחת אותה לוורשה, העיר שרוב בני משפחת ווקס שהו בה במשך חודשים אחדים.
לעולם לא ראתה שוב את אביה.
הוא גורש מגטו לובלין בו ביום – ככל הנראה לבלז'ץ.

היא נשארה בוורשה אצל משפחת ווקס, ובאורח פלא הצליחה אפילו לקבל משרת תופרת במפעל 'טוֹבֶּנס'. אך משהלכו ותכפו הסלקציות היומיות לגירוש בניצוחו של מנהל 'טובנס' עצמו, היא החליטה באומץ לחזור ללובלין – בעלה, משה טיקוצ'ינסקי, חי עדיין בלובלין.

לבדה עלתה על רכבת. כשהגיעה ללובלין, הצליחה לחמוק מתחת לגדר התיל ולהיכנס לגטו מיידן טטרסקי. גטו זה הוקם עבור 4,000 העובדים היהודים שנותרו אחרי חיסול גטו לובלין באפריל 1942. במשך שני לילות נשארה שם, אך מכיוון שלא היו לה תעודות מזהות, היא הבינה שלא תוכל להימלט מהאיום המתמיד עליה – נאצי ושמו בּוֹמבּ סייר מדי יום בגטו בלוויית כלבו כדי לצוד יהודים "לא חוקיים". בלית ברירה החליטה לברוח מהגטו אל בית החרושת של קרֶמִין ברחוב פלוריאנסקה, שם בעלה עבד עדיין.

מה היה אותו בית החרושת שהיא הזכירה בעדותה?
ומי היה אותו קרֶמין?

ויקטור קרמין היה אחד מאותם "תעשיינים נאמנים" (כמו טוֹבֶּנס או שִׁינדלֶר) שבאו בעקבות התקדמותו של הצבא הגרמני והשתלטו על חברות יהודיות ונכסים יהודיים בגנרלגוברנמן. במפעלים הגזולים הם העסיקו אסירים יהודים בעבודת כפייה ובעבודת פרך. כיוון שהיהודים הוגדרו כ"רכוש" של האס אס, "התעשיינים הנאמנים" היו חייבים לשלם לאס אס עבור כל עובד יהודי שהגיע אליהם. שכרם היומי של העובדים היהודים במפעלים אלה היה קערת מרק וחתיכת לחם. מובן מאליו כי הרווח שהפיקו תעשיות אלו היה עצום. ההפקעות נעשו בידי סוכנות אשר הייתה כפופה לגנרלגוברנמן בראשותו של הנס פרנק.

לפני המלחמה היה ויקטור קרמין בעל חברה בברלין.
אחרי המלחמה נזכר שמו ברשימה שהוכנה במשרד עורכי הדין "כהן ומילשטיין", אשר הגיש תביעות משפטיות נגד כמה חברות גרמניות בגין פעולות לא חוקיות ושימוש בעבודת כפייה ובעבודת פרך.
שמו של קרמין מופיע גם במדריך למקומות מעצר ועבודות כפייה ב"בונדס-ארכיב", ארכיון המדינה של גרמניה.

החֶברה של ויקטור קרמין השתלטה במחוזות ראדום, לובלין וגליציה על החברות היהודיות שהתמחו באיסוף זכוכית, ברזל, נייר וסמרטוטים. היה לו מונופול על המִחזוּר של כל הפסולת התעשייתית הזאת. קרמין השאיר את הבעלים היהודים ועובדיהם במקומות עבודתם כדי ליהנות מהידע והניסיון שלהם בתהליך המִחזוּר. כתוצאה מכך עובדים רבים ניצלו באופן זמני מגירוש.

לפי עדותה של אירנה גברץ-גוטליב, קרמין ניהל שלושה מפעלי מִחזוּר באזור לובלין. הראשון היה מפעל לעיבוד בגדים ובדים ברחוב קלינובשצ'יז'נה. השני היה מפעל למִחזוּר ברזל ברחוב ה-3 במאי, מפעל שבעליו הקודמים היה אביה של אירנה גברץ. המפעל השלישי היה בזמושץ' והתמחה במִחזוּר זכוכית. למפעלים אלה יש להוסיף את המפעל ברחוב פלוריאנסקה שנזכר בעדותה של אסתר ארונסון.

ויקטור קרמין הגיע גם ללבוב אחרי כיבוש העיר על ידי הגרמנים ביוני 1941.

ניצולה אחרת, סופי קימלמן-רוזן, העידה כי באביב 1942 היא והוריה נרשמו לעבודה במפעל למִחזוּר בבעלותו של ויקטור קרמין אשר היה בלבוב. הם קיבלו רישיון עבודה, ועליו צוין כי הם "עובדים חיוניים לכלכלה". היא ואביה עבדו שם יחד עם נערות נוספות בנות גילה. באוגוסט 1942 היא ניצלה מגירוש ומכמה פשיטות של האס אס הודות לרישיון זה. היא עבדה במפעל של קרמין עד האביב של שנת 1943. באחד הימים הוזהרה מפני החיסול הקרב. כהרגלה היא עזבה את הגטו בחסות רישיון העבודה שלה, אך במקום ללכת לעבר מקום העבודה הסירה מזרועה את הסרט עם המגן-דוד וחזרה אל דירתה הישנה. היא התחבאה שם במקום מסתור אשר הוכן מראש בסיועו של קצין ורמאכט, אותו הקצין שהם "נתנו" לו את דירתם.

ניצולה אחרת, אליסיה מלמד-אדמס, העידה כי עד ל-24 ביולי 1943 היא והוריה שרדו במחנה קטן בדרוהוביץ' שבגליציה. במחנה זה הם עבדו עבור ויקטור קרמין במפעל שהתמחה באיסוף ברזל וסמרטוטים. יום אחד פשט הגסטפו על המפעל ולקח את כל היהודים לבית סוהר מקומי. בעת שהוצאו מהכלא והועמסו על משאית כדי להיירות ביערות בּרוֹניצָה, התערב איש צעיר – בנו של חייט שעבד עבור הגסטפו – והציל אותה. היא נשלחה לעבוד עבור הגסטפו יחד עם אותו הבחור והוריו.

לפי המדריך למקומות מעצר של קרן "ארינרונג ורנטוורטונג צוקונפט" אסירים של מחנה נוסף, מחנה בז'ז'ני בגליציה, עבדו עבור חברת ויקטור קרמין מינואר 1943 עד ל-12 ביוני 1943.

אין אפשרות להעריך את מספר האנשים שעבדו במפעלים השונים של ויקטור קרמין.
בארכיוני לובלין ניתן למצוא רשימות אחדות של עובדים דוגמת הרשימה המופיעה במאמר זה.
מתוך 37 השמות אשר מוזכרים ברשימת עובדים זו, המספרים 27, 28, 29 ו-30 מייצגים את שמותיהם של בני משפחת טיקוצ'ינסקי – לרבות משה טיקוצ'ינסקי, בעלה הראשון של דודתי אסתר ארונסון.

אינני יודעת דבר על אודות חייו של ויקטור קרמין לפני המלחמה, או על אודות האדם שהוא היה.
כל שאני יודעת הוא כיצד תיארה אותו אסתר ארונסון בעדותה. הבה נקרא אותה.

…"לאן הלכתי? הלכתי לרחוב פלוריאנסקה לבית החרושת של קרמין, שבעלי עבד בו. לא רציתי לסכן אותו, ולכן התרחקתי ממנו – באותו הזמן לא הייתה לי ברירה אחרת."

…"קיבלתי עבודה בבית החרושת של קרמין, והורשיתי להישאר שם. זה היה מזל עצום. עבודתי הייתה לשטוף את הסמרטוטים הספוגים בזיעה ובדם קרוש. גרנו בצריפים. היהודים שעבדו אצל קרמין היו מושא לקנאה כללית. קרמין עצמו אמר מדי פעם כי היהודים "שלו" ישרדו ויישארו בחיים. למען האמת, יש לומר כי הגרמני לעולם לא בגד באיש ועשה כל מה שיכול היה כדי להצילנו. יותר מפעם אחת הזהיר אותנו מפני סלקציה קרובה…"

אירנה גֶברץ-גוטליב מספרת סיפור דומה בעדותה:
…"קרֶמין, האיש שלקח את המפעל שלנו, העסיק את אבי. הוא היה אדם טוב מאוד. הוא עזר לרבים מאתנו. הודות לתעסוקה זו קיבל אבי רישיון עבודה (J-Ausweiss). גם אנחנו היינו שכירים במפעל וזכינו ברישיון עבודה…
גרנו בגטו מיידן טטרסקי ליד לובלין. לעתים תכופות הגרמנים ערכו שם סלקציות למוות. קרמין, האיש שעבדנו אצלו, היה ידידו של מפקד המשטרה והאס אס גלובוצ'ניק. הוא הודיע לנו על כל סלקציה שהייתה אמורה להתקיים במיידן טטרסקי. הוא גם הזהיר אותנו כי הגרמנים יחסלו את כל יהודי לובלין ב-1943 ואמר לנו לברוח. אנחנו – אבי, אחותי ודודתי – נמלטנו לוורשה במאי 1943."…

בספרו יהודי לובלין במחנה הריכוז מיידנק מזכיר רוברט קובאלק את עדותה של אידה רפפורט-גליקשטיין, המביעה רגשות דומים:
…"קרמין היה מפקח גרמני במפעלים יהודיים שעסק במִחזוּר פסולת. עובדי כפייה יהודים עבדו עבורו במשך תקופות ארוכות. הם נחשבו לבעלי פריבילגיות וחסינים מפני אקציות. אנשים רבים מקבוצות אלה הצליחו להימלט בשעת חירום ולשרוד"…

…"קרמין נחשב לשונה. בהיותו ידיד של קצין האס אס גלובוצ'ניק היטיב להכיר את תכניות האס אס בלובלין. אנשים העידו כי הוא הזהיר את היהודים מפני סלקציות עתידיות בגטו ואף שחרר אסירים שהיו עבר במיידנק. כדאי לציין זאת, כי האיש הגרמני הזה עזר לאנשים והציל אותם"…

הבה נחזור אל עדותה של אסתר ארונסון המתארת את עבודתה במפעל ברחוב פלוריאנסקה:
…"התחלנו להאמין כי המפעל של קרמין חיוני לגרמנים ולא יחוסל לעולם. אשליותינו התנפצו לאחר חיסול גטו מיידן טטרסקי בנובמבר 1942. [לאחר החיסול] היו עובדים שעבדו עדיין בכלא לובלין שבמצודה, במחנה העבודה בליפובה 7 ואנחנו במפעל של קרמין"…

…"המפעל צומצם וחוסל. כל הזמן בא איש אס אס ושמו קאליך ודרש רשימות חדשות של אנשים לגירוש. קרמין הזהיר תמיד מראש את האנשים שהכניס לרשימה ורמז להם כי עליהם לנסות להציל את עצמם. אבל לאן ללכת? איך להציל את עצמך? כשביקשנו עצה, קרמין משך בכתפיו. הוא לא היה יכול לעזור לנו, ואנו הבנו אותו"…

…"יום אחד הוא הזהיר אותנו שקאליך עומד להגיע וקרא בפנינו בקול רם את השמות ברשימה. שמעתי את שמי. נפלתי על ברכי וקראתי: "אני רוצה לחיות!" בכיתי ונישקתי את ידיו. מה לעשות? לא יכולתי לצאת החוצה, כיוון שידעתי כי הגרמני או הפולני הראשון שאפגוש ימסור אותי מיד לגסטפו"…
…"לפתע הבחנתי בעובד בשם גרין משעין סולם אל הקיר הקרוב לעליית הגג ועוזר להוריו לטפס. רצתי אליהם, אבל גם אנשים נוספים מיהרו לשם. כל אחד נדחף ודחף כדי להגיע למעלה… איכשהו דחפתי את עצמי למעלה לעליית הגג. היו שם כשלושים גברים ונשים…
… עד מהרה הגיע קאליך בלוויית אנשי גסטפו ואוקראינים. קרמין הורה לכולם להתאסף בחצר… תחילה ניתנה פקודה לכל היהודים לשכב על הארץ כשפניהם אל האדמה וידיהם מאחורי הגב. ואז שמענו יריות, צעקות ואנחות של הפצועים. ואחר כך צרחות: "רָאוּס, רָאוּס לוֹס!"… רעש משאיות, מהלומות בקתות הרובים, ואז שקט.
אנחנו שכבנו, עוצרים את נשימתנו…
לאחר רגע שמענו את קאליך ואת קרמין בבניין שלנו, ממש מתחתינו. "יש כאן מישהו?" צעק קאליך בגרמנית. קרמין הבטיח לו שאין פה איש, כי אף אחד לא יכול להתחבא כאן"…
…"קאליך ירה כמה יריות לתקרה ששכבנו עליה, אבל הן לא חדרו דרך הקורות. איש לא נפגע… בסוף הגיע ילד למפעל וקרא בשם אמו, שהתחבאה בינינו. בשלב הזה ענינו לו וירדנו מעליית הגג…
מר גרין שרד את המלחמה, כמו גם שטייגל… וגברת פלדמן"…
…"עזבתי את עליית הגג מעולפת כמעט, מאובקת, מלוכלכת, לא דומה לעצמי. שמו של בעלי לא היה ברשימה, והוא ניצל. הוא אמר: "לכי. אינך יכולה להישאר כאן…" קראתי: "אין לי לאן ללכת"… לבסוף הוא דחף אותי דרך שער המפעל החוצה, וברגע האחרון השליך לעברי תיק. מאוחר יותר מצאתי בתיק קצת בגדים וכסף… נשארתי בודדה ברחובות ריקים"…

כך מסיימת אסתר ארונסון את דיווחה על אודות שהותה במפעל של קרמין.
מהדברים עולה בבירור כי ויקטור קרמין הציל את חייה ואת חייהם של אחרים.
דודתי הצליחה לשרוד לאחר אירועים דרמטיים רבים אחרים, אירועים אשר במהלכם הוכיחה אומץ לב שלא יאומן. היא נלחמה על חייה ונעזרה בבני אדם שסיכנו את חייהם כדי להצילה.

אשר לויקטור קרמין, הוא שרד במלחמה. לפי דבריה של דודתי, הוא נשלח למאסר בלודז' בשנת 1946 באשמת שיתוף פעולה עם הגרמנים. במהלך המשפט הוא שוחרר, כיוון שיהודים רבים העידו לטובתו ואמרו כי עשה כל שביכולתו כדי לסייע ליהודים אשר עבדו עבורו.

אסתר באה לבקרו אחרי המלחמה; הם התחבקו, וויקטור סיפר לה כי כל היהודים נלקחו ממפעלו למיידנק.

ויקטור קרמין לא הרחיק לכת כאוסקר שינדלר שהצליח להציל את היהודים "שלו".
שינדלר הוא מקרה ייחודי של אדם שסיכן את חייו, הוציא את פרוטתו האחרונה כדי לשחד אנשי אס אס למכור לו את חיי היהודים "שלו", העביר את מפעלו ושינה את תוצרתו רק כדי להציל את חיי עובדיו. הוא נאסר פעמיים, אבל הצליח להשתחרר הודות לקשריו עם קצינים רמי דרג. הוּכח כי הוא הוציא יותר מארבעה מיליון מרקים כדי לשמור על היהודים "שלו" בחיים. בשנת 1962 הכתירה מדינת ישראל את שינדלר בתואר 'חסיד אומות עולם'.

אף שויקטור קרמין אינו יכול להתחרות במעשיו של שינדלר, אני סבורה כי עלי להעלות על נס את יחסו האנושי לעובדיו.
בזכות אנושיותו ניצלה דודתי.

תרגמה מאנגלית: נטע ז'יטומירסקי אבידר

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s